נתזים של אהבה

לאהוב תמיד
ללא תנאי, ללא גבול,
להעמיד את הלב במבחן
וכשהלב מעמיד אותנו במבחן
לגלות כמה רבות הן הדרכים לאהוב
וכמה סוגי אהבה שונים יש
להתפעם מכמות האהבה שיש בנו
ובכל זאת להיות מופתעים מזה שכשהוא מתנפץ הוא נשבר לכל כך הרבה רסיסים...
אנחנו חזקים מכפי שנדמה, ומשתקמים הרבה יותר מהר
משוועים לכח, לעוצמה ושליטה
והגבול בין השליטה לאובדנה דק כל כך, בדיוק כמו הגבול בין אהבה ושנאה.
אני חוצה את הגבולות האלו הלוך וחזור....
הפעם האחרונה עדיין מורגשת
בעבודה שאלו אותי כמה אנשים למה העיניים שלי עצובות לפתע
בשיר של ריטה "שרה ברחובות" יש שורה
שמצמררת אותי בכל פעם מחדש, לקח לי זמן להבין את משמעותה :
"לבוקר הזה, יש טעם של חופש זר, כמו של מוות או ברכה, כי הלכתי ממך"
כעת זה הכי טוב לשנינו אני יודעת. הכי בריא להתרחק כדי לראות את התמונה בעיניים נקיות.
רק צריך שהדמעות ייתייבשו, והתמונה לא תהיה מטושטשת.
אבל הלב הוא כמו עוגן, מכביד ומעיק על ההגיון שבהליכה, והגעגוע מפלח בי כל פיסת נשמה.

ברגליים כושלות, צמרמורות בכל נימי גופי.
חרצו הדמעות חריצי מלח על פני
אבל הלכתי ממך
ולא ביקשתני לחזור...

שבת שלום
שס"ק