נתזים של אהבה

האהבה שלי דומה לאישה סחוטה שניכרים בה סימני יופי אבוד
אם יחטטו ימצאו את יופיה מתחת לקמטי הזמן
געגוע מר ואיתו זכרונות, המון זכרונות
חלקם יפים וחלקם לא
ועולות בי דמעות, פעם של התרגשות ופעם של עלבון
אתה מבקש בכל לבך את סליחתי ומחילתי
ואינני יודעת האם די בשאריות האהבה האלו כדי לסלוח
אמרת שאתה חוזר בך מהכל
שאתה מצטער
אך מי ערב לי, או ללבי השותת?
שלד גווית הקודש בינינו, האם תוכל להפיח בו רוח?
חלק בי חסר אותך, הלא הפכת לחלק ממני,
חסרונך כואב לי כמו גדם של איבר, כאב פאנטום אכזר
בלילה נרטב לי הכר ממישוש עקר של חציה השניה של המיטה
וקר הסדין, וקר לי בלב
ודמעות אש בוערות על לחיי,
וחלק בי מתנגד כל כך
בכתובת אש ענקית : "הישמרי לך, היזהרי !"
לא תעמדי באכזבה נוספת,
השברון והעלבון יהיו קשים מנשוא
וראשי כבר מתפוצץ ממחשבה
ומשקילה
והשוואה
איך אדע לאן תכריע הכף
האם טובתך תהא טובתי?
האם המרחק לא הפך רב מדי?