נתזים של אהבה

ילדה קטנה פוסעת
על שביל ארוך
אין בו מרצפות, או שוליים
הוא נגמר לפני האופק.. או אחריו
היא רודפת פרפרים
צוחקת
ילדת סמיילי
הופכת נערה
בעיניים חולמניות
מדמיינת לבבות
אדומים וורודים וסגולים
היא מציירת במכחולים, ממששת חלוקי נחל
שנקרים בדרכה, על יד השבי
הדרך הזו על גדות נהר
היא רוחצת בה
רק הלב נותר יבש
לנערה הזו יש לב אכילס
אט אט בוגרת
כעת היא אישה
מטופפת על השביל בנעלי עקב
התפאורה היא אורות ניאון
חלונות ראווה ראוותניים
עיניה נותרו חולמניות
קוצים ועקרבים רק חישלו את ליבה
התיק שהיא נושאת כבד לה
עמוס בחלוקי נחל. חלקם חלולים
לכל אחד מהם נתנה שם
ואת משאה לא תפקיר
נדמה כי כברת הדרך שעשתה היא אפילו לא קצה המסע
זהו מסע חייה
החלומות.. חלקם התעצבו איתה. הדרך יצקה בהם תכנים
כשנושבת הרוח היא נרגשת
היא תמיד מקווה או חושבת שהרוח תביא איתה ברכה
איזו מתת אל
והגשם. היא עוצמת את עיניה ומרשה לו לזלוג על פניה
מוריד הגשם ומשיב הרוח..
הוא אלוהי הדברים הקטנים
והגדולים
בתוך תוכה היא אותה ילדה
אותה נערה
אותה אישה
עם עיניים חולמניות
משחקת עם פרפרים ברוח
וחולמת אהבות
כמו אדמה יבשה
צמאה לגשם.