נתזים של אהבה

כותבת מהלב. מקיאה את זה

חשבתי שאני מכורה לריח שלו, לקול שלו, לתכול עיניו.
אבל הייתי מכורה לרע שהוא עשה לי, המתיק אותו בהרבה רוח וצילצולים
אבל עשה לי רע
אחיזת עיניים, בדיחות הדעת , וקלותה
הקלות הבלתי נסבלת שבה העיז לנהוג כפי שנהג, שבה רמס את כל מה שהייתי לפניו
סדיסטית שהיה לה לב זהב,
זהב, אבל מזוכיסטי
שנה אחריו, שנה תמימה, אני מכורה נקיה
ולמה רק "מכורה נקיה"- כי אני תמיד חוששת מפתלתלות לשונו, מעיני התכלת המתעתעות.
האיש שלא ידע לדבר אמת ,האיש שלא ידע.האיש שלא חשב ולא הרגיש...
הלקיתי את עצמי, עיניתי את עצמי, האשמתי אותי
"אני שמנה", "אני מכוערת", "אני לא טובה מספיק".
כי לא משנה מה עשיתי או לא עשיתי, לא יכולתי לרצות את האיש, או לשמח אותו, או להרוות אותו
וכוסססססאמ'ק, אני נהדרת !
הוא זה שלא טוב מספיק, הוא לא יפה, הוא הרע, הוא המכוער, מכוער מבפנים
חברה שלי קוראת לו בסטיונר.התנהלות של בעל באסטה בשוק

סגרתי בפניו את הדלתות
איחלתי לו את הדברים הכי איומים
היום, אני מותירה את החשבון לבורא העולם
ולמלאכים השומרים שלי
בסופו של דבר
עברתי את "מבחן השנה" -מבחן חיי.

היום לא רע -היום טוב, מה טוב? מעולה !

רציתי אז, בעין הסערה, לקחת אותו איתי בכל זמן, בכל שעה
רציתי להתמזג איתו לגוף אחד, בלתי נפרד,
לאהוב אותו, לאהוב איתו ולגדול...
אבל החיים חזקים מאיתנו
בפועל, זו הייתה גסיסה איטית
ומאז, קמתי לתחייה, וחייתי, ואני חיה נפלא
ואיפה הוא היום? מעניין ת'סבתא, העיקר שרחוק ממני
הרחוק- מתוק !

זה כאב כשנזכרתי בעיניו, כי השקר בהן העכיר את הצלילות
עכשיו אני חושבת על השנה שעברה בלעדיו, שנה טובה ומתוקה.
הכל יחסי

לסיכום,
הפצע המדמם שלי הגליד ונסגר
כן, נכון, נשארה צלקת, תמיד תישאר
אני אוהבת אותה, את הצלקת הזו, היא טומנת בחובה רגעי אושר (גם אם מעושה) בודדים
והיא בעיקר לקח, הלקח החשוב שלי.


שבוע טוב
}{
אני

(בתחושת הקלה)