נתזים של אהבה

כל הלילה התהפכתי במיטה.
לא נרדמתי מהפחד.
איך אקום ואעלה את עצמי כשה לעולה על מזבח מרפאת השיניים..
איך אעלה על שני אוטובוסים לכל כיוון כשבחוץ משתוללת לה סערה.
התהפכתי והתהפכתי ופחד נורא ואיום חילחל והתגנב ללבי.
אין ברירה- אמרתי לעצמי באומץ. תעברי את זה כמו גדולה
התוצאות יהיו שוות את זה.
קמתי, הדלקתי בוילר. השעה הייתה 03:45, עוד שעתים אני צריכה לקום.
הבטחתי לעצמי קפה הפוך ועוגה טובה בבית הקפה הסמוך למרפאה, לפני הניתוח
תיכננתי להיות שם בערך בעשרה לשמונה, לעשן סיגריה,
והניתוח רק מתחיל בשמונה וחצי בבוקר.

כמובן.. בשעה 08:46 הטלפון צילצל, על הקו ד"ר טטיאנה במבטא רומני כבד:

"אני מבינה שכבר לא תגיעי לניתוח היום"
קפצתי מהמיטה, התנצלתי עשרות פעמים,
סיפרתי לה בקול אפוף שינה שלא הצלחתי להירדם מרוב פחד, אני לא בטוחה שהיא קנתה את זה...

נו טוב, הם יקבעו לי תור חדש, אבל לפחות יש מיים רותחים -אש להתקלח!
:))))))

שס"ק