נתזים של אהבה

מלכתי?
-כן?
-אני הולך להתרחץ.
-בסדר, אני חייבת לנוח מעט, שמור על השקט

בום טראח, אני שומעת התמרוקים נופלים במקלחת בצרה. הכל מתרסק
אני נאנחת, מגחכת על גמלוניותו, כפיל בחנות חרסינה. מתהפכת ושוב עוצמת עיניים.

-מלכתי?
אני לא עונה.
-מלכתי?
שוב לא עונה, מתחילה להתעצבן.
-הוד רוממותך ומעלתך המלכה הנעלה?
-מה??????????
-שכחתי לקחת מגבת, את יכולה להביא לי?
-לא!
-פליז, אני מתחנן, קר נורא

אני קמה בחוסר חשק, הראש כואב לי, עייפה מיום שלם על העקבים, מוציאה מגבת נקיה, ונכנסת למקלחת

-המלכה?
-מה?
-אכפת לך לסכן לי את הגב?

אני מרגישה את החיוך שלי מתפשט
-בטח, בכיף מתוק, תסתובב.

לוקחת את כפפת הרחצה המחוספסת,
שופכת עליה מהסבון הנוזלי ומתחילה לשפשף את גבו,
לוקחת גם את שפורפרת המים, ובבת אחת מעבירה את ידית הברז למים החמים ביותר, מים רותחים.
הוא מתכווץ, צורח, המים החמים צורבים את עורו.

-אם אתה כבר צורח, אולי תשר לי איזה שיר?

לאט לאט מורידה בחזרה את טמפרטורת המים חזרה, פשוט מכיוון שאם יהיו לו כוויות לא אוכל להצליף בו להנאתי,
או להניח על גבו את כפות רגלי, או הצלחת, או השלט של הטלוויזיה.

-"ימי החנוכה חנוכה מקדשנו.. , בגיל ובשמחה ממלאים את ליבנו, לילה ויום סביבונינו ייסוב.."
-מה זה? (מתגלגלת מצחוק) מה זה צריך להביע?
-מלכתי, זה שיר !
-יופי דביל, את זה אני כבר יודעת, אבל מכל השירים בעולם, דווקא את זה אתה בוחר לשיר לי?
-זה השיר הראשון שחשבתי עליו
-אבל טמבל, איזה משמעות יש לו בעיניך? מה הוא מסמל בשבילך?
-אה, זה שיר של חנוכה, ואני ואת הכרנו בחנוכה.

טראח! עפה סטירה לפרצוף שלו

- אנחנו הכרנו חודש לפני חנוכה, גוש טימטום
דמעות והלם של השפלה עלו בעיניו

יאללה, (התיישבתי על האסלה) תתחיל לזמר!
הוא, עם הראש מושפל למטה, וזין עומד, שותק..
-אתה חושב?
לא עונה לי עדיין, בתנועה זריזה הסטתי את ידית הברז למים הכי קרים
- יאללה בייב , קדימה
-כמו הים, כמו לב הים, ליבו של מרקו זועק בו..
-אה??????? מה זה זה?
-המלכה, בפגישה הראשונה שלנו.. את זוכרת? הלכנו לאכול דגים. אז זה הזכיר לי את הים
-אה
עוד מים קרים, בלי רחמים, עוד ועוד, הוא ניסה לברוח מהם, התכופף ניסה את כל פינות המקלחון הצר. בסוף נשכב על רצפתו
-אפר ועפר לרגלייך המושלמות, הוד מעלתה היפה בבנות ובנשים. למה זה מגיע לי?
-כי הדגים שאכלנו, גדלו בבריכות גידול!
-עכשיו, קח סבון, (השלכתי עליו את הבקבוק הגדול של השמפו) ותסבן בקפדנות את כפות רגלי, תוך כדי שירה! תשיר כאילו חייך תלויים בזה!
שופך מעט שמפו, ו.. בום! חוטף בעיטה לביצים

-אמרתי סבון! מוגבל! לא שמפו!
-סליחה .. ירום הודך
-סלחתי (מחייכת אליו).

הוא מסבן את כפות רגלי, כל אצבע ואצבע בדקדקנות,
מעסה אותן עם הסבון, את העור הרך, את קימור כף הרגל, בין האצבעות, את העקב.. ושר

-אני זקוק לך, איתך אני מרגיש כל כל בטוח, משהו בך עושה אותך שונהההההההההה, את מבינה, את מבינה
-למה את השיר הזה?
-כי את אוהבת את קובי פרץ, את אוהבת את השיר הזה, ואני מרגיש ממש כאילו המילים האלו נכתבו על ידי כשחשבתי עליך.
-יפה! תמשיך לסבן, ותחליף שיר
-תודה, ליפה שלי, לנסיכה שלי, למהממת, תודההה, בשבילי את כל העולם, כל העולםםםםםם!

עוד מים קרים, בששון, על גופו מכוסה עור הברווז

-למה המלכה? מה לא בסדר?
-אני לעולם לא אהיה שלך! ברור?
-כן המלכה, אבל למה?
-ככה.שטוף את רגלי במים היטב

כיוונתי את המים לטמפרטורה נעימה
סגרתי את הברז, עזרתי לו לקום. הושטתי אליו את המגבת

-נגב!

הוא ניגב בסבלנות, בתשומת לב מירבית, בעדינות, בקפדנות. כמו שאני אוהבת.
השלכתי את המגבת על הריצפה הרטובה, דרכתי היטב

-הנה המגבת שלך! אני חוזרת לנוח, אני הרוגה מעייפות, ובערב אניצריכה להיות נחמדה להורים שלך.
כעת שמור על השקט!