לקח לי ים בזמן לכתוב את הפוסט הנ"ל
לא בגלל בחירת המילים או סגנון הכתיבה – כי כול פעם שהתחלתי לכתוב היה נראה לי שזה תיאור חיור ואנמי של מה שהיה בפועל שם – כי איך איך אפשר לתאר מבטים שחודרים הכול ונוגעים בלב ונפש - וזמן שעומד מלכת כששני נפשות מתחברות ברמה ודיוק גבוהים כול כך .- וספייס מטורף שהתמכרות להרואין מתגמדת לידה .
אז נתחיל לכתוב וננסה
מי היה מאמין שהכול התחיל מ –" זה לא פייר " – בצאט .
שניניו נשואים לבני זוג מדהימים ונילים – שני נפשות שחיפשו אחת את השניה כבר זמן רב
נפגשנו ולמדנו אחד את השניה והתמכרנו לדרישות הנפש ברמות מטורפות .(על זה יהיו עוד פוסטים בהמשך)
בעלה קיבל 3 שנים שליחות בארצות הברית – מאז שטראפ נבחר יש יותר שיתוף פעולה בין המדינות ויש צורך בנספחים נוספים בתחום הביטחון .
זהו עוד שבוע הם עוברים וכבר שבועיים שלא הצלחנו להיפגש בשל כול הסידורים הכרוכים במעבר .
הנפש כבר דרשה את המנה שלה – (אמרתי ממש כמו יסורי גמילה )– אמרתי לה שאני לוקח חופש ליום שני – כך שיהיה לה יותר גמישות להגיע לחדר 16 – החדר הקבוע שלנו .-
כבר בדרך לשם הלב והרכב היו על 120 – אין לתאר את הזרמים שעברו לי בגוף רק מהמחשבה ששוב אני רואה את ההכנעה והקבלה שלה למגע שלי – ואת הדינמיקה שבנינו שניניו שם ביחד .
הכנתי לה להיום הפתעה – סשן מים – עוד לא עשינו – תמיד דיברנו אבל לא יצא .
חשבתי רבות על הבטיחות לפני – להכין בקבוקי מים מינרלים – כי המים בגקוזי מזוהמים ברובם
באיזו צורה לקשור את הידיים מקדימה כך שיתאים לתמיכה שלי בגב שלה .
להשאיר את הרגלים לא קשורות כך שבכול רגע שתחליט תוכל לדחוף את עצמה מהמים החוצה – וזה גם יהיה הסימן האדום לעצור את הסשן כי היא לא תוכל לדבר ..
לא משנה כמה פעמים אראה אותה הלב תמיד יחסיר פעימה
164 ס"מ של אישה שכבר עברה לידות ומאבקים בדיאטות שונות ועם נסיון וחדוות חיים שאין לאף נערה בת 20 .
תמיד תגיע למפגש מתוקתקת – בגד שכאילו נזרק בנונשלנטיות על הגוף – איפור קל ואודם אדום שרק מבליט את השפתיים המדהימות הללו ועם הפן בשער ומשקף – היא עוד לא יודעת שבסוף היום לא ישאר מהפן דבר .
חיבוק ענק . משיכה בינונית בשער ונשיקה סוחפת שגמרה לה את האוויר .
(אוחח כמה שהיא אוהבת את זה)- שתינו מעט והתחלנו .
אני אוהב לראות אותה מתפשטת – בגד אחר בגד יורד וביניהם החיוך הממיס שלה אלי היא יודעת כמה אני מגורה מכך ( אתם לא מבינים כמה כוח רצון צריך על מנת לא לזרוק אותה באותה רגע על המיטה ולאכול אותה ).
אמרתי לה להתקרב אלי וקשרתי את הידיים וכיסיתי את עינייה כול הזמן הזה החייוך לא ירד לה מהפנים –
אחרי כחצי שעה של פעילות בין שנינו הכוללת גם מקלחת קרה הרגשתי שזה הזמן
הכנסתי אותה לגקוזי רגל רגל בעדינות שלא תחליק – מגע המים הזקיר את פיטמותיה –(רציתי לתת ביס ולכרסם אותם את כלות .)
הנחתי את היד בגב מתחת לקו הכתף לתמוך - התוכנית היתה שהיד תשאר שם לאורך הסשן כך שאוכל לנהל את ניוד הגוף וכשארצה אוכל להוריד את הראש אל מתחת לפני המים .
שקט מוחלט בחדר היה אפשר לשמוע את הלב שלי ושלה פועמים בסינכרון מושלם .
תפתחי את הפה – לקחתי מים מהבקבוק אל פי – ואט אט העברתי אליה – אגם מדהים החל להיקוות בפיה – ספרתי 1 -2 -3 ....10 – תוצאי לאט
האגם התפצל לשנים וזלג משני הקצוות הפה אל הצוואר החלק ומשם על החזה על הפיטמות – מראה כה סוריאליסטי שהשאיר אותי המום לרגע .
המשכנו שוב ושוב – 20 שניות - 30 שניות – 40 - הפסקה קלה – לבין לבין לקחתי מעט מים והרטבתי את פניה ביד השניה - 60 שניות – החיוך שהיה על הפנים התחלף למבט - מקבל בהכנעה ובאהבה - היה נראה שהזמן בחדר נעצר .
75 שניות ואני מסתכל עליה בהערצה כמה היא מדהימה 100 שניות – שוב מעין הפסקה – הורדתי את החלק העליון אל תוך המים קחי נשימה – כמו מעין טבילה במקווה או ישו בכינרת ספרתי 20 שניות והוצאתי עם היד - ממשיכים 120 שניות – אני רואה שהמבט התחלף למבט שיש לה רק כשהגענו לספייס – איך ? מה ? בקושי התחלנו .
אי אפשר להמשיך כשהיא בספייס – חייבים להפסיק .
העברתי אותה למיטה – מיד נכנסה לתנוחה עוברית לא זזה – בקושי מגיבה
נמצאת בעולם שכולו אושר צרוף – עולם השייך רק לה ברגע זה – מנסיון עבר אסור לי להתערב עד שהיא מתחילה לחזור לעצמה – נשאר רק לכסות בשמיכה חמה וללטף את השער .
לאחר כ 10-15 דקות שנראו כנצח – החל בכי מתפרץ ללא הפסקה מלווה ברעידות .
שכבתי לידה וחיבקתי חזק – לאט לאט נרגעו הרעידות והבכי החל להירגע – הבנתי ממנה מאוחר יותר שבמים הרגישה כאילו חזרה לרחם והיתה מרחפת בין שמים וארץ – והיא התמסרה לאותה תחושה נסחפת באוויר ואז הגיעה הנחיתה וההבנה שזהו זה הסוף – לא יהיו עוד מפגשים .
מה עוד אוכל לספר לכם חברים – לא מדברים על כך הרבה – אבל לאחר מכן היה לי דרופ מטורף לקח לי שבועות להתאושש .
