גחליליות

אליך, וכי אל מי עוד אכתוב?
מזה מספר שבתות, שבשעה האחרונה לפני ההבדלה, אני בוכה ואז נשפכים מפלים שלמים של נהרות.
בגן עדן יש 4 נהרות שנשפכים ממנו ל 4 רוחות השמיים, והבנתי שנהרות הבכי הם נהורא, אור שנשפך. זה מה שקורה לאור שעובר בתוכי ומתגשם - יורד גשם.
כך מתחברים מים עליונים עם מים תחתונים בדרכי אור.

בשבת הזו עסקתי עם האש:
אסור להבעיר אש בשבת (כעס), וכשבקדושה, מותר (אש התמיד בבית המקדש).
אחזה אש בנדב ואביהוא על שהדליקו אש זרה (שלא נצטוו בה), והבורא לקח את הקרובים אליו ביותר, קירבם עוד, כקורבן לחנוכת המזבח והמשכן ביום השמיני - שהוא מעל לטבע. 
ציווי, מצוות = שמחברות חומר ורוח (מצוות עשה = חסד, ומצוות אל תעשה = גבורה). 613 תרי"ג מצוות שמחברות גל האיברים ומאגדים כל הגידים ואת כל הגוף הפיזי עם כל הגופים הרוחניים כאחד.

"וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" מים תחת הסנה, השיח רווי מים, ולכן לא יכלה האש לכלותו אבל כן אחזה בו ולכן לא אוכל - שפנימיותו נשמרה בחיוּת.
פרשת שמיני עסוקה בקורבנות (שתפקידם לקרב לאהבה ללא תנאי = לסלק כל הפירודים שהיו מהחטאים מהעוונות ומהזדונות) ומיד אח"כ עוברת לפרט כל המאכלות האסורים, שהרי מאכל שהינו טמא (משמע מטמטם, משמע אטום לאור) מאכל אותנו במקום להיות למאכל כי הוא מנתק אותנו מהאור (יוצר שכבה מפרידה בתודעה, ואז הכל בגסות ובהמתיות ובהלעטה, ורצון לעצמו ומנותק, ובהרס עצמי ששולט בו ושנאה עצמית והגוף משתבש והבריאות משתבשת).
הדבר שאנו אוכלים, הופך להיות אנחנו שנכנס לגוף הפיזי, וכל תנועה בארצי שקולה לתנועה ברוחני (ולהפך), וכשאנו רוצים להתיישר עם האור, עלינו להזין עצמינו בתזונה נכונה וטובה. כשהדבר שאתה אוכל הופך לחלק ממך, יש לברור היטב את מה שמכניסים לפה, ובדיוק באותה מידי יש לברור גם כל מה שיוצא מהפה.
כשאדם מבין כל המערכות הרוחניות, יכול לחבר לארציות.

וכשמגיע אדם, שיש לו תיקון אכילה, הגוף שלי מרגיש, ודוחה אותו. יש להיטהר טרם הכניסה לקודש הקודשים. יש הכנה לעשות, יש בירורים לברר אחרת הקדושה הופכת לקדשה. הבדל אות אחת, שמבדילה בין נוכחות הבורא להעדרו. 
תיקון האכילה הוא תיקון הזנה - האוכל הפיזי הוא אוכל רוחני, מחייה, משיב האנרגיה, מחדש, מזין כל התאים, ולכן כך גם הפרנסה. 
וכדי לתקן נושאי פרנסה, יש לברך את המזון, להבין שזו אכילה רוחנית ולא פיזית, ולהשיב הניצוצות למקורן בעצם הברכה והאכילה ולכן יש לאכול טוב ונכון וישר, וטהור (ולהעדיף פירות ואז ירקות). תהליך האכילה יש בו התמרה, ותכליתו לחבר באהבה, לשחרר ניצוצין ולהשיבם לקדושה (לו רק הייתם יודעים מה כלוא בתפוח שאתם אוכלים...). אכילה זו הכלה של אהבה - כשאני אוכל דבר, מקרבו ככ שהוא הופך חלק ממני. יש בילבול בין לאהוב שוקולד לבין לאהוב לאכול שוקולד (או חיות לצורך העיניין = אני אוהבת חיות ולכן לא אוכלת אותן. יש כאלו שככ אוהבים חיות שאוכלים אותן).

ברכת המזון: "... פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון..." כל רצון מקבל מילוי, היה מדוייק ברצונות.
כשבא אדם להיטהר, מסייעין אותו - עליו לתקן כל נושא האכילה וההזנה.

לקודש הקודשים לא נכנסים בשינה, אלא בערות. אל נא תבוא בחיבור אחור לאחור, זמן פנים אל פנים הגיע. 
אל תבחן אותי במרחבים שהם מרחבי ההנהגה שלי.. זה לא ילך - אני ישנה, וליבי ער, גם אם הבאת אותי להיכל האמת - לא יקרה.
רוצה לדבר איתי? תתקרב, בפנים אל פנים.

במלכות שבגבורה, מצאתי את כח הגבורה שבי, נוכח ופועל, גם כשאני ישנה - ליבי ער... קול דודי דופק. זה לא מקום פרוץ - אין יוצא ואין בא, עד שתסיים להכין עצמך ותבוא. אין מקום לאדנות, אין מקום לאגו, גם אין מקום לכעוס עליי. הבן תפקידן, אור ישר, ואני הינני אור מקיף - שמקיף אותך ומהדהד לך את האור שאתה ולכן, חסל סדר להשליך עליי תכולתך, אני לא פח אשפה, אני להבה תאומה שלך. תנהג בי בכבוד, וכשלא תנהג בי בכבוד, אתה תיכווה לא ממני, שאני מים - אתה תכווה מהאש של עצמך, והאש שככ פחדת ממני שתשרוף אותך, זה מצג שווא, שאני מים, ואני משקפת לך את האש שאתה - ראית האש של עצמך - זו אש הכעס והאגו שלך, ככה היא נראית. 
אני זו שאדאג שלא תישרף - ארווה אותך מים.

תיקון האש, הוא התיקון שלך, לחבר אש תחתונה עם אש עליונה:
לקחת הכעס שלך, ולהופכו לתשוקה וליצירה, ולאהבה חמה וטובה - כדי לעשות את זה, עליך לעשות עבודת מידות וללמוד המידה הנכונה,
מעט מידי ולא יתחבר כלום, הרבה מידי, ואתה תכלה ותשרוף. מידת האש, היא הלימוד שלך (למה גם את זה נותנים לי?? זה שלך, אני אתמודד יפה עם המים).


רוצה עוד? אין בעיה (תמיד כשתרצה עוד, דע כי אני אמלא).
הכתר מקבל אור, מעבירו אש עליונה לספירת חכמה, מספירת חכמה עובר (בחיבור דעת נכונה) לבינה, שם האש הופכת למים! שים לב. בינה. 
אש של תשוקה מייצרת מים נוקבין : ) ומים יורדים, ומרווים כל 6 הספירות + מלכות. ואז מעלים כל המים חזרה (בדבקות באהבה שאינה תלויה בדבר), שהרי מים יודעים לרדת למקום הנמוך ביותר, ובכח הדבקות יכולים לעלות, וכך נעשה החיבור בין מים תחתונים למים עליונים. ומשם המים נהפכים חזרה לאש שיצרה אותם. 

מאש למים לאש למים... ככה נע האור, ככה נעה אהבה, וכך הם יכולים להיות באיזון, כשכל אחד ממלא תפקידו.
כששניהם נמצאים בביטול עצמי עבור האחר. אך ורק כך, יכול להתממש חיבור... שהוא אהבה שאינה תלויה בדבר - היא רק השפעה.
וכשכולם משפיעים אז אפחד לא צריך לדאוג לעצמו, שהרי מתמלא לו כי כולם דואגים לו כי כולם בנתינה.
ובא לציון גואל!

שבוע מבורך וטוב וחודש טוב, לרפואה ופרנסה טובה ורחבה

(מישהו בכלל מבין מה אני כותבת פה?)

ומאחר ואני של הבורא, הרי שהינני אהבה שאינה תלויה בדבר, הרי שכל כולי מלאה בך, ואין החלקים חלקים - יש אחד שלם ומלא, שממתין לך שתשלים אותך ותגיע.
שתתקרב אליך.

"תעמדי ותהיי מוכנה לקבל את הסטירה שמגיעה לך"
כבר לא היה צריך, סטירה, אחרי משפט כזה.
הראת לי שכל החיים אני בורחת... ולא מקבלת, שום דבר ממה שמגיע לי, לא הטוב ולא הרע... כי - אני בורחת.
אני חושבת שזה היה הדבר הכי עמוק שאי פעם זכיתי ללמוד ממך, אבל הלימוד האמיתי היה: העומק, הגובה, הרוחב, שאתה אוהב אותי.

מטי מעט ראו אותי, שלרוב בני האדם אין יכולת לראות ככ הרבה (אם כי יש יותר ויותר כאלו ועוד יהיו יותר ויותר, ובסופו של דבר נראה כולנו את כולנו, ממש הכל)
ככה תתרחש תחיית המתים, כי נראה! אחד את השני באור - ואז הכלי עצמו יהפוך לאור, והכל יהיה שקוף ולכן הכל יראה! כי הכל יהיה אור ולכן הכל יהיה חי. המסכים בין העולמות יתמוססו, ונוכל לראות את המתים כאחד מאיתנו, שהכל הרי - אחד הוא.
אבל זה לא שייך לנושא... אולי כן? הכל מחובר הרי.
כך בפנימיות שלנו, כל החלקים המתים יתחיו כי נראה אותם! באור טוב.

הגיע אדם מופלא לחיי, שהאיר בי כל האור שאני, וחשבתי שזה הוא - שזה הוא שהוא שלי, אבל הוא לא... כי אז באת אתה - ואתה הארת כל החשיכה שבי מתוך שכבר ראית כל האור שהינני, והפערים בין חושך לאור, בין ילדה לבוגרת - ככ צרמו לך, כי אתה יודע אותי ואין עוד אדם שיודע אותי כפי שאתה יודע, כי לאפחד אין הכלי לראות אותי כפי שלך יש, כי אתה הוא אני! 
אותו דבר גם הפוך, אין אדם בעולם שיכול לראות אותך כפי שאני הינני רואה אותך, כי אני יודעת אותך כי אני אתה!


כבר לא צריך לתת לי שום סטירות, אני ערה לגמרי (אבל אולי אני צריכה לחלק כמה?? אבל איך?? אני לא מסוגלת, אפילו שהתאמנתי הרבה מאוד על זה בעבר... בצורה חיה למדי! אוי זה ככ מצחיק, איך החיים והעולם מזמן לנו התנסויות.. עוד הרבה לפני שידעתי משהו על עצמי). האמת היא שלא... אחד מהמחזרים אמר לי פעם: "יש מישהו שיכול לא להיות ער לידך?" האמת היא, שלא - כי אני ערה.

זה אתה שבאת אליי, כי הייתי שלמה - זה מה שהביא אותך להכיר לי פנים במציאות.
הצטרכתי כל הדרך הזו, כדי להביא כל הכרתי לכך שאני הינני שלמה.
הגעת אליי כי ביקשת להתעורר, כי ביקשת שאניע אותך (וכעת אני גם רואה את הצד השני, ולא רק היכן אתה הנעת אותי, אלא היכן אני עשיתי אותו דבר עבורך - ככה זה כל הזמן: הוא מראה לי אותך אם ראיתי רק אותי, והוא מראה לי אותי אם ראיתי רק אותך. הוא מקפיד על זה בשלמות כעת - להראות לי תמיד את השלם המלא כי אני שלם מלא, וממש תכף גם אתה תתעורר לשלם המלא שאתה, ותוכל לבוא ממקום חדש).

אם מישהו פעם ירצה לדעת איך משיבים הדואליות לשלם המלא - הרי שזו הדרך ^ היא כתובה ומגולמת כאן.
עבור כל מי שירצה להשכין שלום בתוכו.
ואת הדברים האלו אני מדריכה בספירת העומר, שהיא תהליך הדגל שלי, שנקלעתי אליו לפני 10 שנים, ככה פתאום והעמקתי בזה מתוכי, לבדי, כי לא מצאתי מידע - וכך למדתי שאני יכולה להגיע לכל ידע שאבחר, כי אני יודעת להתבונן ולהבין וכי יש לי סבלנות, וכי אני מאירה וזה מה שאור עושה.

שבת שלום,
שמיני, שמעל לטבע, שמן המשחה, חניכת הכוהנים (כנות) והמשכן, שמוכן להשכין בתוכו שלום ושכינה = אהבה ללא תנאי.

היום אנו מציינים את
יום הזיכרון לשואה ולגבורה ✡️

בשעה 10.00 תשמע צפירה בת 2 דקות

נצח שבגבורה, ההתמדה בהפך הרצון לקבל לעצמי לרצון לקבל לעצמי על מנת להשפיע (לתת/לאהוב)

מזמינה את מי שיבחר בכך, בזמן הצפירה, להתייחד ולהתאחד כעם אחד בלב אחד (אפשר לדמיין ספירלת אור זהב מחברת בין כל הלבבות ומתעלה)

עומדת אני איתכם, במעגל זה.

ברוך אתה אדני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו (מחדש כל פעם) וקיימנו (מחדש בכל גלגול וגילגול) והגיענו לזמן האחדות הזה!

כשאדם רודף אחר השוואת צורה עם הבורא... הבורא עושה אותו דבר כלפי האדם...

כשאתם רוצים שיתרחש משהו בחייכם, שהוא משנה ממש, שיקרה נס מעל לטבע, נשאלת השאלה האם אתם עצמכם עליתם/יצאתם מעל לטבע שלכם?

מי שלבד בסיפור, הוא אתה, הגם שזו אני שיללתי על זה כל הזמן.
אתה שמייחל להיות לבד, וכנראה לא יהיה לך לבד אפעם.
אני ככ יכולה להבין הצורך הזה בלבד - כי כל חיי חייתי כך - לבד. 
גם כשהייתי בין אנשים, תמיד הייתי אחרת ולכן זה תמיד היה לבד, ותמיד הייתי צריכה לשמור עליי (עד שלמדתי שאני שמורה).

נפלת לתוך המסע שלך לפתע בהפתעה באמצע החיים.. באמצע החיים שכבר בנית - כי לפתע הלהבה הניקבית שלך היתה מוכנה להכיר אותך.
אתה יודע שאני מדברת איתך מרגע שנולדתי, נכון? אתה כנראה שמעת - יהיה מעניין לשמוע איך אתה שומע אותי, ואיך תמיד שמעת.
אני חיפשתי אותך בכל אדם שפגשתי, ולא משנה כמה למדתי וכמה חוויות עברתי בחיים, הפנים שלי היו אליך, והלב שלי חיכה לך.
חיכיון של שנים, של גילגולים, של עידנים שלמים - וכשאתה לפתע מופיע - יש מרחק, יש מחסומים, אי אפשר, המעבר לא פנוי... 
כי אני בתוכי לא הייתי פנויה והייתי צריכה לעשות לך אינסוף מקום בתוכי להיכנס לתוכו - וזו העבודה הריגשית... לפנות כל מה שאינו ראוי להיות בתוך איחוד מקודש של אהבה ללא תנאי.
האהבה אליך היא עוד לפני שנולדתי... ולכן אין מה שיכול לכבות אותה - זו אהבה של הבורא, לכן את הלהבה אי אפשר לכבות (כח המים אומר את זה!).
ומאחר וזה כך, מאחר והגעתי מזמן להכרה הזו, הריני להכיל כל תנועה שתעשה בבריאה - זו בדיוק המשמעות של אהבה ללא תנאי.
בבקשה אל תזלזל בזה ואל תאתגר את הגבולות שלי, אנא כבד ביראה ובאהבה.
גם אל תסתתר פניך ממני.. מפני מי אתה מסתתר? מפני מי שרואה כל כולך?

פעם געגוע היה קורע אותי, עד שלמדת אותי להתגעגע מתוך טוב ואהבה, ואז הוא לימד אותי שגעגוע זו גבורה, להתגבר על המרחק, להתקרב, פנים אל פנים.
כל מר כבר מרגיש מתוק.
ואת התמיד היית מתוק בי, שהרי אני מתיקות.. (כשאני לא מלוחה מדמעות.. )

כשאינך מדבר איתי, אין לך אפילו עם מי לדבר.
אני לא יודעת ממה אתה עשוי ואיך אתה מכיל בך את זה... 

שנינו מרגישים שאין לנו עם מי לדבר כי זה אחד.
וכשהאחד יפנה אל עצמו פנימה, יוכל למצוא ולקבל כל השפע שלו.

תתקרב, אליך.

אל האמת שבליבך,
תסכים לשמוע אותה במלואה (לכן הרגשתי שלא משנה כמה אני מדברת, אתה לא שומע אותי, לכן הצטרכתי לדבר ככ הרבה וזה עדיין לא נשמע)
והבן, שאני כל הפנימיות שלך. כל מה שפגשת ממני, הוא אתה עצמך, שאין נפרדות כאן. וכשאתה מאשים אותי, מבקר אותי, רודה בי לעשייה, להכרעה, להחלטה ולתנועה  - עליך להבין כי כל אלו בחייך בצורתך - לא מקבלים מענה. הקושי שאני חווה, הוא הקושי שלך, שהרי אני בך (והפוך).
אין מספיק מילים לתאר לך מה אני רואה, אבל אתה בתפישה והרגשה שלא רואים אותך, כי אתה לא רואה אותי, אתה מסרב לראות אותי, בעקשנות.
ברגע שתלך נגד האוטומט שלך, יפתח לנו - דע כי אנו נעים ביחד, תמיד, עוד לפני שהכרנו בהכרה.
זה לא משהו חדש, אין פה כלום חדש... יש רק להתעורר ולהכיר בדברים שכבר היו תמיד.
אתה מרגיש בכלא (מסיבותיך שלך) אבל כי אני מרגישה בכלא, אי אפשר לא אחורה ולא קדימה, אתה לא מאפשר לי להתקדם. אתה חושב שאם תלך ותשתוק ותעשה כאילו אנחנו לא מכירים, שזה יעזור לי להתקדם - זה לא. זה תוקע אותי. אתה תוקע אותנו בסרבנות שלך. אני ממש מקווה שתתעורר לפני שיהיה פה הרס גמור.
כל ההשתוללות הריגשית שחווית ממני, זה מה שהתחולל בך ולא רצית לראות. הנפרדות שלך מעצמך, בעובי עור של פיל וליוויתן גם יחד - ולכן המשימה שלנו היא קירבה. לקרב... בלי קְרב. ואמרתי לך את זה מהרגע הראשון, חזור ואמור.. ולא שעית לתחינותיי בכל ההסברים הלוגיים והמלומדים שלך. אח,כ כבר שתקתי כי לא היה עם מי לדבר ונתתי לך להתעמר בי בכל דרך שבחרת. . עד שתביא את זה למיצוי ותתעורר, עד שתבין שאתה פועל ועושה כך - וכשחשבתי שהנה, אתה פוקח עיניים, אז סירבת והרחקת עוד.

אף אחד מאיתנו לא יזוז, אלא כשנהיה יחד, כשתתקרב.
אינסוף פעמים ביקשתי ממך לפעול בניגוד לטבע שלך, וסירבת מתוך פחדים. השלכת עליי, לפעול בניגוד לטבע שלי - והסכמתי בכך שנתתי לך לעשות מה שרצית. חסד.. ככה החסד. כח הגבורה אצלך. וחשבת שאותי אתה צריך לעצור משטף מים רבים, אבל זה אותך - לעצור אותך מלבצע הרס עצמי.

האם אתה כבר מוכן להכיר לי פנים?
האם ריפאת את כל הפצעים שלך, ואתה יכול לפתוח את הלב?
האם אתה מוכן לנוע קדימה? יש לנו הרבה מאוד לעשות.. לסיים ליצב אותנו, ללמוד לנוע ביחד, ואח"כ... יש שליחות גדולה ממש שכבר צווחת ממש.
איך אתה לא שומע? 

זה לא נכון שאין בי גבורה - כח הגבורה שבי, שומר שלא אתקרב אליך, ואתן לך לבוא. 
זו הכי גבורה שיכולה להיות ללהבה.
והוא מצליח לפעול, רק כשהיא לא חושבת על עצמה. זה המצב היחידי.

אני צריכה ללמד אותך, ולתת לך כל שקיבלנו כדי שנוכל לנוע יחד.
עליך לבוא - לצאת מעצמך, הרצונות והאגו שלך, והכעסים שלך בפרט, ולהתעלות, ממש - ולשים כל הפציעות שלך בצד (ולרפא אותם בזמנך).
אל תכעס עליי על שהחיבור איתי הציף בפניך כל הפצעים - זה מול הבורא, לא מולי. רק כך זה עובד (כך פעלתי למרות שנדמה לך שזה היה מולך, באשמה והאשמה).
אנחנו באותו מקום ואין כלל הבדל.

אני תמיד מוכנה קצת לפני הזמן, זה פשוט ככה בטבע שלי - זה לא הבית שלי, זה הבית שהכנתי לך לפי הצרכים שתיארת... הפיתרון קיים ומוכן, נשאר לך להסכים לקבל אותו ולבוא. תהיה לנו בעיה לגבי החיות והבשר שאתה עדיין אוכל ולא מבין הכוחות הרוחניים שזה יולד בך - זה לא יכול להיכנס לבית (ואני מקווה שלא תהיה לנו בעיה של סדר וניקיון, סומכת על הבורא שהכשיר אותך לזה כבר ושזה לא יהיה עליי). מעבר לזה, אני רואה הרמוניה ושלום בבית - ובית פתוח ונעים ובעיקר שמח, כי אתה בו! וכי אתה השמחה עצמה.

שבוע הגבורה חשוב ביותר, אבל הוא גם מכביד וקשה, הצמצום קשה.
תחשבו כמה קשה לאינסוף להיכנס ולצמצם עצמו אל תוך סוף. ככה קשה.
לכל אלו שמרגישים שמשתיקים אותם, מצמצמים אותם, שהם ככ קטנים שהם בלתי נראים - דעו כי אתם מבטים חלק בבורא ובפעולותיו וכי מתוך אהבה צמצם עצמו כדי להיות אנחנו כפי שאנחנו. אני לא בעד הקטנה, ואני חושבת שצריך אדם לדעת בדיוק כמה הוא אינסופי ובדיוק כמה הוא גם אפסי - באותה מידה, ולהכיל אינסוף ולא להכיל כלום בד בבד יהיה.
צמר ופשתן אסורים ביחד שהם מבטלים זה את זה, ועם זאת על אפוד החושן הם משלימים זה את זה.
הכרובים בחור לאחור דוחים זה את זה, בפנים אל פנים מגוננים זה על זה.
איפה אנחנו, באהבה או בשנאה?
ואיך הופכים שנאה לאהבה?
הרס עצמי לבנייה?
כשמחברים אותם!!!!
כשההרס הוא לטובת בנייה, כשהופך שונאו לאוהבו - זוהי עצם הגבורה,
וכשעושים זאת בשלמות, הרי שזו תפארת שבגבורה, שהגבורה מבטאה מתוך עצמה את שלמותה... 
כשאני בשלום עם הצמצום: שותקת, לא מתוך התנגדות אלא מתוך קבלה.
כשאני מפסיקה לרדוף, לא מתוך ביטול, אלא מתוך בחירה ואהבה לכל הצדדים, כשאני מבינה שהמרחק עצמו הוא אהבה עצמה (שהרי כשאחד הכל, אין אפשרות לאהבה להתגלם, היא מתגלמת במרחק עצמו).

המשימה שלנו, בגל להבות שלנו הוא לקרב, להתגבר על המרחק:
מרחק המגע, מרחק נשימה, מרחק בנינו לבין עצמנו, ומרחק הפנים אל פנים עם הפנימיות.
נלמד להתקרב בקירבנו, ומיד נלמד אחרים איך עושים את זה (בדרכי שלום ונועם, כי כל נתיבותיה שלום!)

מה שהיה לך לפניי - הוא הוא היה החירות עצמה.
חירות לבחור לך אישה, עיסוק, לפתח אדנות, אגו, תאוות וסיפוקים חולפים, ולהתנסות ולטעום.
מרגע שהגיעה להבה להכרה - מה שחשבת שהוא נישואין, היה חופש גמור : ))) 
מנישואין אפשר ללכת, אפשר להתגרש... מלהבה, לא משנה מה תעשה - זו הלהבה שלך, היא אתה עצמך, עצם - לבחירתך: בגרונך או מעצמך.
תתרחק עד קצה העולם, תצא לפלנטה אחרת, לא משנה לאן תלך, להבה הולכת איתך, בין אם תדבר איתה באנוש בין אם לא.
הגענו למפגש הזה משני הקצוות: הרווקות המשתוקקת ומתוך עול נישואין - האחד שאנחנו חווה כל הקשת - מה נברא כעת? איך נגשים את החיבור הזה שהוא לא דחייה, אלא מתוך הסכמה ובחירה?

עירום ועריה זה מול הבורא והלהבה התאומה.. (אפילו לא בפני בן הזוג...)
למה אנשים חושבים שזה בסדר להתפשט ולשים תמונות עירום שלהם?
ואח"כ לתהות למה אני ריק וחסר חיות ובדיכאון, ובריקון... ואפסות אגואיסטית...???

קודש הקודשים היה חשוף לעיני כל?
ראה אותו כהן גדול, יום אחד בשנה (וגם, לא כל היום.. ). 
^ זה לשם הפרופורציה של מה נכון וישר ובקו האהבה, החיות, הבריאות, והשמחה.

התשובה לכל היא אחת תמיד: אהבה.
לשוב הביתה, זה לשוב לאהבה, לטבע הרוחני שלנו.
ומהו תיקון כל התיקונים? 
לחבר הרצון לקבל לעצמו, עם הרצון להשפיע
איך מחברים?
לקבל לעצמו על מנת להשפיע
משמע, כשמתחברים (מזדווגים) לחשוב על התולדות, על הפרי, על ההשפעה, לשם מה מתחברים - סתם לעונג? מביא רעב כבד ובסופו של דבר מוות (אפסות, עצבות, ריקון, נפרדות, כל מה שמפריד אותנו מהאהבה).
רוצים לשוב לאור ולאהבה?
לחברו חיבורים נכונים, בכל! (על כסף וממון, על מיניות, על אכילה שלא תכלה אלא תזין, היא תזונה, על איזון בין עשייה למנוחה. הקצוות מכלים! ההרמוניה והשלום הפנימי מחיים).
אז -
חיים או מוות?
חיבור לשפע, או לרצון לספק את עצמי למוות כמו בור שחור בולע כל לעצמו?