שערי הולאהלה

חכמינו הגדולים אמרו

"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

אין לאף אחד ואחת מאיתנו

זכות לדון לשפוט לקטלג ולמסגר

אף אחת ואחד מאיתנו

מסיבה פשוטה

לא צעדנו במסע שלו לא חווינו את החוויה שלו ולא אספנו בדרך את הכלים והטראומות שלו

ולכן אין לנו באמת כלי מדידה נכונים והוגנים כדי לשפוט

אבל מה איתנו?

מה עם החבר שלנו?

האם זה הוגן לשפוט אותנו עצמנו?

על טעויות שעשינו?

האם האני החדש שלנו 

החזק הבטוח בעצמו הבריא המשוחרר

יכול לשפוט בהגינות

את האני הקודם?

האומלל המבולבל הקרוע החלש האבוד

האם באמת אנחנו רוצים לשפוט אותו?

למה שלא נאהב אותו נחמול עליו

נחבק אותו.

חמלה ואהבה כלפי עצמנו

ואז החוצה

עד אין סוף

❤❤❤❤❤