לפני 4 שנים. 30 באפריל 2019 בשעה 12:22
"לך דומיה תהילה" (תהילים ס"ה).
המשורר הגדול של ספר תהילים,
כתב 150 פרקים של מלל שירה והודיה,
ומסקנתו אחת: "לך דומיה תהילה".
המשורר רואה דווקא בדומיה, בשתיקה,
את הביטוי העמוק ביותר.
העוצמתי ביותר.
האמיתי ביותר.
הנובע מעומק הנפש.
"השמים מספרים כבוד אל,
ומעשי ידיו מגיד הרקיע.
יום ליום יביע אומר,
ולילה ללילה יחווה דעת".
איך הם שרים???
ממשיך המשורר.."אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם".
שוב שתיקה.
(תהילים י"ט).
כשצריך להודות למישהי...
ואין לך באמת איך להודות...
מילים רק יגמדו...יקטינו.
ולכן רק שתיקה, דומיה של תודה!!!
"לך (בנקבה) דומיה תהילה"
מי שצריכה לדעת יודעת....