תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

מבייתת את הפחד,
אי השקט, אי הנחת,
מגלה מילה סולחת,
למרות המועקה.

לפעמים חולשה נכנסת,
לפעמים תחושה סוחפת,
וכל יום של רוך נוספת,
נקודת תורפה.

יש ונשמה נוגעת
בקליפתה
למה האשמה נקבעת
ולא מרפה?

לילה בא באבריה,
בא לחמול על משבריה,
מקרבה יוצאים שיריה
לנדוד על הריסות.

מאלפת את העצב
להיות תבונה או קשב
שוב ושוב היא מבקשת
על האהוב מנשוא.

משהו בה משתוחח
אולי בושה
איך תלמד מן הצומח
להיות גמישה?

יש ונשמה נוגעת...

לפעמים חולשה נכנסת
לפעמים תחושה סוחפת
וכל יום של רוך נוספת
נקודת תורפה