תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

פעם בכמה שנים, כשמגיעה לחיבור אינטימי עם גבר עקב שכחה,

רגע אחרי החיבור, אני נוטשת את עצמי, נכנסת לתוך בועה ובה זועקת זעקה אדירה שאינה נשמעת.
מבחוץ נראה שפחות או יותר אני קיימת איכשהו, אבל מבפנים מרגישה אבודה ביער עבות, בחיפוש היסטרי אחר היציאה.
רצה לכל עבר ולא מוצאת דבר להאחז בו, רצה בין הריצוי לבין מה שאמור להיות נכון ואין לי מושג מה אני, קצה של חוט מה אני, מה מרגיש ומה איתי עכשיו.חוסר נוחות קיומית שתשקט רק כשאשוב להיות לבדי.
לכן מפגש כזה קורה רק בכמה שנים רק בשביל להזכיר, שהכאב מבפנים ממשיך לייצר סיטואציות בלתי אפשריות לחוויה שעדיף כבר שלא תקרנה

אז מה עם החרמנות נמצאת שם באופן תמידי?!! מזל שיש אותי כשלבדי.