במהלך השנים והלימוד רוויי הכאב, למדתי לשלוט על סוגר ההקשרות.(ואולי כבר נשלטת על ידו)
הוא זה, שברגע אחד, יכול לנתק כל המערך הגופני-רגשי ותחושתי.
מבינה עכשיו, שהוא גם הסוגר האחראי על יכולת ההתמסרות..
והרי אמרת ( וזה נכון ) שזה הלימוד אצלי, להתמסר, להטיל ספק במחשבה לגביי הנכון והמדוייק ולתת לאנרגייה ולגוף להוביל..
אמרת שאתה יכול ללמד אותי את זה, להתמסר.
אך, איך אוכל להתמסר למשהו חלקי ולא שלם.
ונכון שעד עכשיו בחיי, מעולם לא מצאתי את השלם ואת השלי, ואולי אין בכלל דבר כזה..
ואולי זאת הסיבה, שבסוף כל יום, כבר שנים רבות, עדיין מוצאת את עצמי לבד.
האשמתי אותך שאתה יושב על הגדר,
ובעצם, אני זו שיושבת שם, מבועתת מלקפוץ פנימה כי התנאים לא מושלמים.
**
וכעת החלטת שאתה פורש מכאן,
כך שגם את מילת ההסכמה שקבענו במידה ואתחרט, לא תוכל לראות.
אין בי שום חדשה מסעירה או דבר חכם להגיד, חוץ משנכנסת עמוק לליבי ולתחתוניי.
ושאני עדיין יושבת על הגדר.