כבר תקופה שיוצא לי לפגוש בגברים המעידים (ולא רק בפניי אישית) שהם אפלים מידיי/דינוזאורים מידיי/חתולי רחוב/ קשים מידיי/גסים מידיי/סדיסטים מידיי ועוד שאר מרעין בישין בשביל נשים עדינות/רכות/ טובות/תמימות/רגישות (נגיד, כפי שזיהו אותי כאן חלק מהחברים ואמרו לי שהעולם הזה אינו מתאים לי ולהתרחק ממנו כל עוד נפשי בי ..)
מצידי, איני מפחדת מהצדדים "האפלים" כביכול, שאתם תופסים את עצמכם ואף מרגישה שיש בי את היכולת והרצון לפגוש אותם.
הרי זה לא משנה אם שולט או נשלט, אנחנו מושפעים מאוד מהאנשים אשר נמצאים בחברתם בסיטואציות אינטמיות שכאלה...
ולפגוש אנשים דומים לנו שרק מזינים את רצונותינו וצרכינו, היכן הלמידה קורת? היכן האתגר האמיתי של הנפש ?
לכן השאלה ששואלת, מה החשש לפגוש ולהכיל גם את החלק העדין, התמים, הפגיע, שמביאה עימי ואולי גם לתת לעולמות להפגש, להתמזג ?
האם אתם באמת שייכים לזן כלכך אפל ונוקשה שאינו מתאים ל"נסיכות עדינות נפש" ?
והאם הנסיכות עדינות הנפש הן באמת כלכך חלשות ופגיעות ?
חלשות ופגיעות מידיי בשביל להכיל אתכם?
(ואת הכאב הנמצא בפנים שרק מחכה לפגוש כר גדול ורך להתפרק עליו)
