תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

אתמול זה קרה..

הגעתי לקצה,

לא פעם ראשונה אגב.

והיום מושבתת מכאב חולי ועייפות.

מה ששמתי לב..

שכשאני שם, בוכה את נשמתי וקורסת תחת רגליי מכאב(ליטרלי) , משהו בי נפתח..שכבת ההגנה קורסת יחד עם הגוף ואז המפגש הבינאישי הופך להיות כזה שמאפשר קרבה., אלי.

לא פעם נאמר לי שכשאני חולה או לא מרגישה טוב אני זוהרת.

אז מפגש בדסמי עוד לא היה לי, לפחות לא באופן מודע ..

אבל רואה איך אני לוקחת את חיי,(שוב, לא במודע) לקצוות הכאב הפיזי וההשרדות ללא סיבה טובה שנראת לעין...

ואולי בשביל להזכיר לעצמי אחרי התשה שכזאת,  שלפעמים גם אני זקוקה לעזרה, שיתוף, מגע ולחיבוק חם בסופו של יום ושאינו בנמצא כמעט כל חיי.