אני כבר מזמן דוחק בה להחליף את הניק, מתנה קטנה שהיא עבורי.
הפתעה ללב של דב, שהרגיש כבר מנותק, אחרי שנים של מח שליט ורגש מוגבל לחיבה, להערכה, לאהבה כזו שיש לה גבולת ברורים המתנה הקטנה הזו בעטה לי בכול החומות והמגננות. לא, לא בעטה, זה התיאור הלא נכון, קצת כמו חומות יריחו, הקפתי אותה, פעם אחת ופעם שניה, עם חבלים, ועם חיבוק, נשיקות סביב גופה, ומכות וסימניםשבה, הקפתי אותה בי במה שאני ומה שנפלו היו החומות שלי.
היא עולם שונה ואחר.
ולפני שאני מאבד את חוט המחשבה, יום הולדת, שלה, ראשון יחד.
זמן נס, לילה שלם לעצמינו.
ההכנות לקחו לי שבועות, לתת למחשבות שלי מקום ברשימת המתנות שלי אליה,
אחת קנויה, כסופה בולטת ומהממת, לכול פעם שהיא צריכה להרגיש את המסגרת שאני עוטף אותה בה
אחת במו ידי, לענוד בכול מקום בצורה בטוחה, לתת לה כנפיים, לתת לה לנשום, להזכיר לה קימורים שלה וידיים שלי עליה, מסגרת
אחת משלי, מהספרייה שלי, להרחבת הדעת והגדרת אהבה מה היא, ספרו של רומי המשורר, לכול מקום שהיא הולכת.
אחת מלווה , כי את רומי צריך לקרוא וגם לראות איך הוא מגיע לאחרים
אחת סתם כדי שיהיה לי מה לקרוע מגופה
אחת לסקס, כי גם ככה היא מעסיקה את מוחי בכול שנייה
בלון, יין, חדר לבן, שיחה, לילה לנצור לחיים.
את התמונה משם, אבקש ממנה להעלות, מינוי זהב לתמונה אחת מיותר לי.
מילים לא מכסות את מה שהיה ואת מה שאני מאחל לנו, אבל זה פוסט יום הולדת ואני כותב לך, ומאחל לך את כול הטוב שיש לך להציע בחזרה אליך, זה המון המון ולא חושב שגם עם כול אוהביך ינסו יחדיו לא נצליח באמת להחזיר את מה שאת שופכת החוצה.
אבל אני מבטיח לנסות מצידי.
בכול סיפור את נסיכה, סופרוומן, סינדרלה, הלב הקרוע, המקצוענית, היפה, הפגומה, המושלמת, ואהובה. בכול סיפור טוב שום דבר לא בא בקלות.
