חוויות ❤️

החיים שלי הם כמו רכבת מהירה...

כזאת שלא עוצרת בתחנות...

יש כאלה שמספיקים לקפוץ תוך כדי נסיעה וממשיכים לנסוע יחד איתי...

ויש כאלה שאומרים שהרכבת צפופה מדי ומהירה מדי...
והם לא מצליחים לעלות...

אולי כדאי להאט את הקצב ולעצור בתחנה אחת או שתיים?...

כל פעם שאני נשברת לחתיכות ומרכיבה את עצמי מחדש...
יוצאת לי גרסה טובה יותר... ❤️ 

מולך על הברכיים... 

אני על גג העולם... 

❤️

מדהים כמה מהר גרמת לי להוריד את כל החומות שלי... 

ועכשיו אני רק רוצה לבנות חומה אחת סביבנו שאף אחד לא יוכל לעבור דרכה...

❤️

אם תקצץ לי את הכנפיים אני אשאר איתך כי אני לא יכולה לעוף יותר...
אבל אם תעזור לי לטפח אותם אני יעוף לשמיים ואקח אותך איתי...

מוקדש למישהו מאוד מיוחד ♥️

האכזבה... 

אחד הרגשות שהכי קשה לי להתמודד איתם...

כי אי אפשר לתקן אכזבה... 

סתם נקודה למחשבה... 

הכרנו בכלוב... במקום הזה שכל כך התייאשתי ממנו... פתאום ראיתי קרן אור... כן כן זה יהיה זה... זה בדיוק מה שכיוויתי שיגיעה... פניה שלי אליך... הכי ישירה הכי תאכלס... ותשובה שלך עם מספר טלפון בלבד... כמה ימים של שיחות טלפון ארוכות... ואוווו ארוכת כל כך... על הכל... הרגשתי שאני מכירה אותך שנים... ואז... כדרך הגב אני זורקת סתם באוויר
"אז מתי אתה באה לארוחת ערב"
מחר? ... הלב שלי מחסיר פעימה... מה מחר... איך מחר... זאת הייתה מן שאלה כזאת לטיזינג...
"באמת מחר?"
"הזמנת, לא?"
"כן"
"אז מחר"
המחר הגיעה הרבה יותר מהר ממה שציפיתי... לא יודעת להסביר אבל התרגשתי באותו יום כמו ילדה בת 16... חיוך דבילי על השפתיים ופרפרים בבטן... למה? אין לי הסבר... אולי כי השיחות שלנו היו הרבה סביב החוסר גבולות שלך והרעב שלי לטעום את המקומות האלה... אולי כי אתה משדר משהו חייתי מקילומטרים... ואולי סתם הסקרנות לגעת בך להריח אותך...
מהבוקר אני מתחילה להכין את הכל... מסדרת... מנקה... הכל עד הפרט הקטן... קובעים ל 18... מתכננת להתחיל לארגן את עצמי מ 16 כדי לא להיות בלחץ ולפגוש אותך מושלמת...
14:00 טלפון...
"מה הכתובת אני עוד רבע שעה מגיע"
היסטריה... "מה מגיע? איזה מגיע? קבענו ב 18"
"סתם סתם, רק בדקתי עירנות אני בא ב 18"
חוזרת להכנות לקראת הערב...נכנסת להתקלח... כדי להיות הכי יפה כשתבוא... כשיצאתי מהמקלחת... מתיישבת על המיטה עוצמת את העיניים ומתחילה לדמיין...
צלצול בדלת... הינה אתה נכנס... נותן לי חיבוק מוחץ עצמות... ואני מסניפה אותך... בטוחה שהריח שלך מדהים... אנחנו נכנסים לבית... פותחים בירה ומתחילים לקשקש... אני מסתכלת לך בעיניים... ואנחנו מדברים ומדברים ומדברים... ואז אני נזכרת שבכלל באת מהעבודה וקבענו לאכול ואתה בטח רעב... קמה למטבח להכין את ארוחת הערב... אתה ניגש אלי מאחורה... נצמד אלי ונושף לי בעורף... שולח את יד ימין למתקן הסכינים ושולף את סכין השף שלי... מעביר אותה בעדינות על הלחי... על הצוואר... מסובב אותי אליך...
"תביא את היד"
אני מסתכלת לך בעיניים... מחייכת... ומושיטה את היד... אתה לא מוריד את העיניים מהעיניים שלי... מתחיל לטייל עם הסכין על היד...
"את לא מפחדת"...
הלב שלי עוד שניה קופץ החוצה ואני בקושי נושמת...
"לא"
אתה לוחץ עם הקצה... ומבצבצת טיפת דם קטנטנה...
אני ממשיכה לחייך ולהסתכל לך בעיניים...
אתה מניח את הסכין... מחבק אותי לוקח את הפנים שלי בשתי ידיך... ובלי להוריד את המבט אומר... "את כל מה שקיוויתי שתהיי"
"אתה כל מה שחיפשתי כל חיי"...
פותחת את העיניים...
אוי ואוי אני והדמיון שלי... נשאר לי רבעה שעה לפני שאתה בא...
אני מוכנה... הכל מושלם...
צלצול בדלת... הינה אתה נכנס...
חבל שהמציאות הייתה רחוקה מהדמיון... ❤️

למה אנחנו תמיד נמשכים לפרי האסור...

מה זה למה?

כי זה טבוע בדנא שלנו עוד מימי בראשית...

בזאת תמו חיפושינו במקום זה...

לא... לא מצאתי... 

התייאשתי והתאכזבתי סופית.... 

כל יום אנחנו לומדים משהו חדש... היום למדתי שאני לא יכולה לקרוא למשהו גבול אם לא ניסיתי את זה... כן... יש דברים שרק מהמחשבה עליהם אני מקבלת חלחלה... האם זה גבול? כשאני אנסה אני אדע... בינתיים הכל פתוח...