ערן (שם זמני)

מתעורר לעמל יומי

לאחר ליל שינה טרופה

אפופת אימה וצער

בוקר טוב לכולם

אם הפרעתי,

לא כך רציתי. 

רק רציתי לדרוש בשלומך. 

והיה לי גם משהו לספר (אבל זה באמת טפשי מצידי)

תמיד כשמשהו הטריד אותה

הייתי זמין לשיחה, דיון, סיוע בחידוד המחשבות

או פשוט

פיניתי את כתפי עבורה

איני יודע אם היא רוצה זאת

אבל,

אני רוצה שתדע,

אני תמיד זמין עבורה

האם את יודעת שכל מה שאני כותב יוצא מן הלב

ומכוון אל הלב?

אני מתנצל אם דברי מעיקים עליך

זו אינה כוונתי

כוונותיי טהורות

רק טוב אני מאחל לך

האם את מאמינה לי?

גם בעיות בריאות 

האם את יודעת שבאמת אכפת לי?

שאני מבין?

האם את יודעת כמה אני מעריך את חוכמתך ואת כשרונך? 

כמה את נפלאה וראויה לאהבה שאת מקבלת ותקבלי?

האם את יודעת שאכפת לי?

שאיני יכול לומר לך כמה שאני …

עדיין ולמרות הכל

הלוואי שהיתה מסכימה שאומר

(אולי אמחק)

בלקרוא אני דוקא טוב

אני אוהב לקרוא ספרות ושירה,

אני חושב שיש לי יכולת לזהות ספרות גדולה.

יש שני סופרים שקראתי לפני שנים רבות ואמרתי לעצמי שהם קורצו מחומר של פרסי נובל, והם אכן זכו.

אבל איני קורא לאחרונה. אני חושש שזה יעציב אותי מדי. אני גם יודע שלא אוכל לחלוק איתך חוויות ולשלוח לך קטעים שאהבתי.

גם מוסיקה הפסקתי לשמוע. אני חושש שאשמע שירים שארצה לצרף לרשימת ההשמעה שלנו. יש בעצם אחד כזה, שמתנגן לי בראש, אבל לא אוסיף אותו לעת עתה. 

אני חושב הרבה. אני חושב שיש לי יכולת ניתוח טובה ואני מצטער שלא הפעלתי אותה היטב.  

אני חושב שאם נחזור לדבר, השיחות שלנו יהיו מלאות ברוך ובנועם. אין בי כל כעס.

הייתי רוצה קודם להקשיב לך. לעומק. ואז לספר. בלי מסננים. ואז לדבר. שנינו.

אין מטרת הדברים להעיק עליך או לצער אותך. ההפך.

(והחלום שלך נפלא ויש בו הרבה אופטימיות, ואני שמח עבורך).

שבת נעימה לכולם

התחלתי להעז ולכתוב רק בזכותה

כשרון הכתיבה שלי רחוק ת״ק פרסה מכישרונה המופלא.

ודאי יכלה להעיר לי כמה הערות בונות,

לו היתה קוראת.

אני מאוד מקוה שהיא קוראת.

אני רוצה שתדע, שאני תמיד זמין לה

ותמיד פנוי לשיחה איתה

בידידות, חברות וחיבה

אני יודע שעצוב לה

לא בגללי, אבל זה לא משנה

תמיד כשהיה לה עצוב, מיהרתי לסייע

בניחומים, במילה טובה

תמיד פיניתי את כתפי כדי שתוכל להניח את ראשה היפה

ועתה, אינה רוצה

אבל, דעי לך, כתפי תמיד פנויה עבורך