זוגיות זה דבר כל כך מורכב.
ליצור זוגיות בפרהסיה כשהמצלמות מלוות כל רגע אינטימי ושהטיפול הזוגי מתחיל עוד לפני הזוגיות עצמה…על סף הבלתי יאמן.
אז נכון שזו מציצנות במיטבה וזה מוכר.
אבל כל כך מביך .. מרגיש כמו לראות פורנו בפריים טיים.
הבת הגדולה שלי טוענת שאני לא מבין את הדור הזה ושחשיפה היא דבר טריוויאלי עבורם.
חשיפה נפשית היא דבר מקודש ויש דברים שלא עושים תמורת שום הון!
תזכורת לעצמי:
מי שלא נותן לך להביט פנימה לא חושש ממך!
הוא מבועת מעצמו…
מהי חירות ?
שאלה רטורית לאנשי הכלוב..
חירות רגשית?
חירות מחשבתית?
חירות להיות מי שאתה תמיד .. נטול בושה.. ללא יומרה.
חירות בתנאים של מלכוד קולקטיבי .. במדינה שאיבדה את דרכה.
השנה עבורי סמל החירות הן לירי קרינה וחברותיהן התצפיתניות.
האופן שבו התמודדו מול תנאי כליאה בלתי ניתנים לתאור הוא דוגמא ומופת לחירות נפשית.
מגדירות מחדש את האתוס הישראלי ומיהו גיבור שחוזר מהקרב.
תודה לכן..
ושכל החטפים שלנו יזכו בקרוב שוב לחירותם 🙏🏻 בקרבנו.
סבא שלי עלה לארץ ממשפחה עמידה מאוד בקובנה.
הוא וויתר על הכל ונאלץ להתחתן בנישואים פיקטיביים בשביל לקבל אישור לעזוב את ליטא.
בארץ הוא הקים מפעל תמרוקים על שמה של סבתא שלי ״שלומית״.
אני מרגיש שהוא ואני מאוד דומים.
בשנת 1941 בגיל 29 הוא חלה בשחפת ונפטר. אימי היתה רק בת חודשיים…
אילו הוא רק היה יודע עד כמה הוא השפיע עלי ומהווה השראה למרות שהשאיר אחריו כל כך מעט.
אני יכול רק לדמיין אילו סיפורים הוא היה מספר לנו הנכדים.
״סיפורים לנכדים״ הם הרבה יותר מירושה!
תודה סבא על הכל.
ספרות ממש זולה … רק 8 מיליון דולר הפכו את הסרט האייקוני הזה לאחד המוצלחים בכל הזמנים.
איכות אף פעם לא נמדדת בהשקעה כלכלית היא פרי אהבה של יוצר המתמסר ליצירתו.
ונעבור לחלק הסקסי…
girl you’ll be a woman soon
בא לי לדפוק סושי במיצי ילדה טובה.
פאק איזה דודה…
אני מתקשר לתן ביס בנייס אס.
בתאבון
זה לוקח חיים שלמים לטפס על הר דמיוני
כולו פסגות מושלגות בלתי נגישות בעליל
המאמץ, ההשקעה, הכאב, היגון
ובשיאו של החלום הממומש
אנחנו מגלים שההר המופלא הוא פרי דימיונינו
מדוע בחרנו בפסגה המושלגת ולא במצוק הצחיח?
היופי טמון במסע עצמו! כל מה שצריך הוא להעיז לעשות את הצעד הראשון..
בהצלחה
צוייר בשמן על קנבס
מנפלאות תורת הכאוס
מפגשים ארעיים חטופים מקריים
שיוצרים מערבולת של רגשות
מנביטים חוויה קסומה
משנים תודעה תפיסה
מותחים קצוות מרעידים את אמות הסיפים
בואי אלי פרפר..
גלגל החיים.
אני סועד את הורי.. לאימי יש דמנציה, היא ברגרסיה מתמשכת.
יחסי עם אימי תמיד היו נוקשים, מורכבים, מעיקים ומייסרים.
היא היתה אישה דעתנית, שתלטנית, דומיננטית, דואגת חרדתית, מתערבת ומתערבבת.
הדמנציה מחזירה אותה בזמן..
חוסר אונים, חוסר בטחון, חוסר ישע, תלותיות.
התפקידים התחלפו. אני מודה יש בזה מן החוויה המתקנת עבורי אני דואג לה מכל מהלב.
אני נהנה מהיחסים המפתיעים שנוצרו ומהדיאלוג שאינו דומה לתקשורת שהתקיימה ביננו בעבר.
החיים לא מפסיקים להפתיע ולהציע תיקון וריפוי לנפש.
אני מסייר באתר מסיבת הנובה.
קשה לתאר במילים את האווירה הקודרת.
התחושות החזירו אותי 35 שנים לאחור למצעד החיים במחנות ההשמדה בפולין.
אני חי מהלך על אדמת מוות.
זה שיעור מקומם על כישלונה המוחלט של האנושות ללמוד מעברה.
