צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולם חדש ומופלא

לפני 6 שנים. 16 בספטמבר 2018 בשעה 18:56

אני כאן. ממש קרובה אלייך.

אתה אפילו לא שם לב.

דממה זועקת, פעימות בלי הפסקה,

מוזיקה מתנגנת והזמן חולף... וחולף.

מנסה לתפוס את הרגע ולא מצליחה. 

אולי כי זה לא אמור לקרות? ומה עם הגורל אומר שכן?

אני כבר לא מחכה. הגשמתי פנטזיות שמעולם לא חשבתי שאגשים.

אתה תעמוד שם בצד ותמשיך לשחק את המשחק, עד שיפתחו לך העיניים אבל אז כבר יהיה מאוחר מידי... ועדיין לא מאוחר מידי להתאהב 🖤

 

לפני 6 שנים. 1 בספטמבר 2018 בשעה 18:14

לראות ולשמוע זו לא הבעיה,

לשמוע את השקרים של אחרי זו הבעיה.

כל אחד פה באתר ובכללי בעולם הזה בא לשחק את המשחק,

אבל אתה באת לשחק את המשחק בחיים האמיתיים.

אבל אני לא דואגת, כי יום אחד, מתישהו, האסימון נופל.

והוא יפול בדיוק כשתעבור ליד בור ענק, ואז כבר יהיה מאוחר מידי.

לשבור לב של אישה זה לא קל, לשבור לב של ילדה זה קל.

ההשלכות של אחרי- הן הבעיה.

לפני 6 שנים. 26 באוגוסט 2018 בשעה 19:12

יומיים של שקט,

דיכאון חודר עמוק.

יומיים של דמעות ללא הפסק.

24 שעות ללא מזון וללא שתייה.

10 שעות של בדידות בחדר חנוק מלא בזעם וריקבון.

ולב אחד שצמא לאהבה.

לב אחד שנחרטה בו המילה כאב, והשאירה צלקת לנצח.

 

לפני 6 שנים. 19 באוגוסט 2018 בשעה 22:34

לא ביקשתי שומדבר מקצת סקס.

רוצה שוב להתחנן לרחמים.

להגשים פנטזיות זה לא דבר רע.

מה כבר ביקשתי?

לפני 6 שנים. 27 ביולי 2018 בשעה 23:32

למה אני לא יכולה להנות כמו כולם?

לפני 6 שנים. 24 ביולי 2018 בשעה 20:15

״ He's comfy by my side, It's tough even for me being alone.

At nights he rests in my arms, playing love with one another.

He sees other girls, but it's none of my business.״

🖤

לפני 6 שנים. 15 ביולי 2018 בשעה 19:57

מכל מגע, מכל רגע,

כל הכימיה, התשוקה,

הכל נהיה טוב יותר מפעם לפעם.

ופתאום, מבלי שהספקתי למצמץ, נעלם.

מה קרה? מי אמר לך מה? מה עשיתי לא בסדר?

אז אנחנו יושבים כל החברים, ואתה לא כאן.

כולנו צוחקים ונהנים, שותים ומשתכרים, כל החברים יוצאים ואני בבית.

מצחוק וכיף הרגע הופך לסיוט.

אני לא צריכה כלום, רק לדעת למה?

למה אני צריכה להרגיש רגשות אשם?

מה עשיתי רע? 

מתגעגעת לכל שניה. 

אבל כבר מאוחר מידי.

לפני 6 שנים. 11 ביולי 2018 בשעה 21:04

לא מאמינה לאף מילה שלך.

לפני 6 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 22:11

והסקס איתך היה רק תירוץ כדי לקבל חיבוק.

לפני 6 שנים. 21 ביוני 2018 בשעה 19:43

הראש מתמלא במחשבות לא חשובות.

הלב יודע שאין שום פואנטה לכל מה שקורה.

הרגליים הקרירות מתחממות במהרה.

הידיים הנוגעות מאבדות את התחושה.

נשימה פוסקת והגוף ללא הכרה.

מה אם יהיה קצת אחרת? 

כמה אפשר לשמוח ולבכות בו זמנית?

לא יכולתי לסבול בשקט ולא לעצור את הזמן? 

לתת לדברים להמשיך את דרכם כדרכם ולתת לזמן לעשות את שלו?

אין תיקון ללב שבור, עבר הוא צלקת והווה הוא הניסיון לתיקון. 

וזה הזמן לשבור את השגרה ולתת לעצמך להשתחרר מכל הכאבים על ידי כאבים אחרים.

ולהמשיך לחיות...