"מצאת את הכתובת?"
פתחתי את הדלת וראיתי שחור בעיניים.
לא הצלחתי לראות כלום היה חשוך...
שמעתי את נוכחות הצעדים
באות והולכות חליפות בצבעים שלא הכרתי בחלל שמולי
אורות מחדרים קטנים מעומעמים
מבטים מוארים לכמה רגעים
סגרתי את הדלת .
"לא" השבתי
"את לא צריכה לשקר,שמעתי את הלב הזה, הרגשתי את הצמרמורות שלך,תחזרי"
העיניים שלי היו מכוסות,
אבל דמיינתי הכל בראש והבנתי שאני לא רוצה להוריד את הכיסוי
פחדתי שזה יתעלה על כל דמיון,
שזה ישאיר חותם קבוע למשך זמן ממושך שאינו רצוי.
"אני יוצא אלייך,מקווה שלא הלכת"
חשבתי אם להשיב לו..שהלכתי למרות שאני פה מסביב בטעות עם כוס יין ביד
"הלכתי" כתבתי ומחקתי שלוש פעמים את המילה... הלכתי... והוא מצא אותי עם כוס יין שנייה ביד, והוא יודע שיין עושה לי טוב,יותר מידי טוב.. ולו? ויסקי כפול עושה רע,ממש רע...ממש ממש רע...מתחיל לפתח רגשות.
ואני לא שם, יש לנו כימיה מטורפת אבל הראש עובד כל כך אחרת, הרצונות מאבדים צורה. החוויה לא שלמה.
הוא לא טיפש כלל אבל בנתיים לשנינו לא כלכך אכפת מהדברים שכנראה מחר יפתחו לנו אלרגיה אחד לשניה.
הערב,אנחנו מתמכרים.
מחר נקווה שנשכח הכל.