אני לא מצליח להבין את הרעב הזה לטעם שלך. ימי ההתלהבות הילדותית מאחור כבר שנים רבות וכמו גפרור שנופל על חבית אבק שריפה, נגעת ועפתי בבום גדול. כושילראבק כמה גדול...
התעוררתי מאוחר וגיששתי אחר השד החם שלך, את לא מחסירה ממני את הפלא שהיקום חנן אותך בם. גם בקבוק של וודקה לא משכר אותי כמו ההסנפה והיניקה שלהם. אבל לא היית שם, ואת בעצם תמיד שם גם אם היד לא מצאה אותך.
אמרת שהוכחתי בלי לחשוב שאני נמצא עבורך בכל דבר. את יודעת... מעולם לא חשבתי שאפשר אחרת. לא הגיוני להתרחק מאדם שאתה שבוי בו.
אני נשען לאחור על הכר ומחייך רק מלזכור איך נהמת כשהלשון שלי חפרה בך, יונקת ושואבת את המתיקות שלך. זה כלל לא משנה שדקות ספורות לפני, מצאת את התחת שלך סופג ממני, הנהימות היו זהות...
וכעת הציפיה הזו קורעת בי חתיכות, אנו רק בתחילת דרך משוגעת, כל הטירוף יפרוץ ואני מרחם על מי שיעמוד בדרך או אפילו להצטרף אליה לנסיעה קצרה.
אני כותב עליך והזין עם המוח מנגנים לי סונטת ליל עורבני, כנראה שאני מכור, משוגעת קטנה שלי.
האויר דליל כשאת לא כאן.