אומרים שהדבר הכי גרוע שהיא יכולה לעשות זה להגיד 'לא'. גם אם זה היה נכון, זה מתעלם מכמה הדבר הזה בפני עצמו הוא פאקינג גרוע.
פחד מדחייה זה כנראה הפחד הכי גדול שלי (חוץ מלפגוש דוב בהייק ביער), משהו שאני חי איתו כל החיים. מערכות יחסים פוטנציאליים, חיים מקצועיים, סתם שיחות חולין, יש לזה מגע בהכל. ונכון, מצד אחד זה מדרבן, גורם לך להיות מפוקס מטרה ולעבוד יותר קשה כדי לוודא ולהיות בטוח שתשמע 'כן' כשתנסה. אבל על כל מקרה כזה יש שניים או יותר שאתה לא מנסה בכלל, כי עדיף שלא תנסה. כי אז לא תכשל, לא תשמע 'לא', לא תחווה את הדחייה השוברת הזאת.
והנה אני מוצא את עצמי עם הפחד הזה שוב. ולמרות שכשאני יוצא מהסרטים שבראש שלי אני רואה בבירור שהכל טוב, למרות הסימנים החיוביים, אני מחכה והפחד הזה מחכה איתי. אבל הפעם אני יכול לומר לפחות שאני כן מנסה. אומנם בגלל הנסיבות וטעויות העבר אני לא יכול להיות בטוח, אני לא יכול שלא לנסות. כי הרצון לנסות היה יותר חזק מהפחד.
