צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוסישקין

לא מתיימרת לתת פסיכולוגיה בשקל וחצי . כותבת מה שמרגיש לי נכון ושווה כתיבה מנקודת מבטי המסוימת
לפני 6 שנים. 4 במרץ 2018 בשעה 22:52

כשפניי היו על המיטה יכלתי ממש להרגיש שהם מעוכות ונראות בוודאי אומללות מאוד. יידי כשהיו מאחורי גבי נקשרו וחוברו אל ים לולאות וברזלים .כשהייתי בתנוחה הזו של דוגי, הורדתי את מבטי למטה בכוונה בשביל להתבונן במלבושים שהוא שם עליי .  החגורב הכבדה מעט זזה לצדדים . המשכתי להתבונן בנוף מאחוריי . החגורת ברזל שהייתה עליי קיבלה כמו מין זוהר בוהק ויפה שהגיע מההשתקפות של המנורה האדומה . ״פיסוק״ הוא פקד עליי . הרמתי את ישבני גבוה , כולי חרדה ומוכת גורל מהמכה העומדת לנחות עליי  בלי שליטה התחלתי להתפטל כמו מנסה להתגונן על עצמי . והמכה בכלל עדיין לא נחתה . ״תספרי עד 20״ קולו פילח את הדממה . ״20, ?? נחרדתי . אחחחחחחח נפלטה ממני זעקת כאב מכל הלב  . ואז היה שקט של 7 שניות . הייתי מתוחה וחסרת אונים ברמה קשה . השפת גוף שלי ממש דיברה והחלתי לקפץ אגרופים בלי שליטה . ואז טראחחח . עוד הצלפה נחתה עליי . ועוד אחת . ועוד אחת . במכה ה17 כבר הרגשתי שתשו כוחותיי ובאותה נשימה הגבהתי  את ישבני כדורשת את לחמי .   המכה ה19 הייתה שורפת ביותר. נאנקתי . כנראה הוא ריחם עליי כי ה20 הייתה פחות חזקה &&&& סיבוב 2-אני שוכבת על הגב והוא מורא לי לפסק רגליים . בזו אחר זו נחו על הירכיים שלי עוד 20הצלפות במספר . התפתלתי  נאנקתי צעקתי . &&&&& לפני שעליתי לישון מיקודם נכנסתי לשירותים . הסתכלתי בתדהמה ובחיוך על כל הסימנים שנשארו לי מהשוט. התבוננתי בהם והתעמקתי . אני עוד מנסה לעכל ולהפנים את התחושות 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י