לפני 3 שנים. 31 במרץ 2021 בשעה 10:07
באחת בצהריים אני מתעוררת עם לסתות כואבות וירכיים תפוסות. מתוך שינה אני סוגרת את השיניים בחזקה, אחת על השנייה, בניסיון לא לתת לשום דבר לחמוק החוצה. רק בבוקר אני משחררת מנשך ואנחות רווחה, בדרך לארון הבגדים.
העיר הזאת בקושי עיירה. אסופה של שכונות שמחוברות בצירים עייפים, בקונוסים כתומים ובסטודנטים. לצד השני שלה אני מגיעה כדי לשתות קפה בקומה השנייה של איקאה ולצפות במדבר הזה שמתחבא אחרי מגרש החנייה. לפעמים אין לי מנוחה, אבל זה הולך ומצטמצם.