אחרי חודשיים של לילות שקטים שוב חזרת. החלומות שלי מציאותיים להחריד ואתה נוגע בי בזמן שאני שואלת אותך למה הלכת והתשובה כבר לא חשובה, רק היד שלך שמחזיקה אותי במקום שאחזיק את עצמי. השעון המעורר צילצל בתזמון מושלם וכשחזרתי לחלום שלי, אתה כבר לא ישבת לידי, הכל היה אחרת. היית מת ומדמם ואני הייתי לבד בתוך החדר הפצפון הזה ואף אחד לא הציל אותי. ואף אחד לא התקשר לבדוק מה שלומי. הייתי נשארת שם עוד קצת ליד הגוף שלך וסופגת את כל מה שאני יכולה. בחלומות האלו אתה מת בשקט ובשלווה ואין צעקות וגופים עירומים ואין פחד נורא. רק אני ודמעות וידיעה שכלום לא יכול להיות גרוע כמו עכשיו.
(לא הלכתי, אתה אמרת לי וסובבת את הצמה מסביב לאצבע שלך. נחתי לרגע ועכשיו אני חוזר)
--
יש ימים שצורח הכאב בחזה.