confusion

 העולם שלי הוא העולם שלך.

אני מסתכל עלייך ואז אני מסתכל על עצמי ואז שוב עלייך ואז שוב על עצמי ואני ריק, אני לא חושב יותר מידי, אני פשוט ריק, אני רגוע, אני שליו, זו תחושה טובה יותר מכל סם שלקחתי ועדיף שלא נדע.

כל זה, כל זה בזכותך קטנה שלי, את גורמת לי להבין מה זה לחיות, מה זה לחיות באמת ועל זה אני מודה לך.

אני יודע שאין לי הרבה מה להציע, אני לא אהבה טובה, אני מעצבן, אני קשה ובחיים לא הייתי בקשר אמיתי, אבל לך אני מוכן לתת את הלב שלי כל יום בלי שתבקשי, תעשי איתו מה שבא לך, אני רק מבקש שמידי פעם, גם אם תהרסי אותו ותשברי אותו, תני לי 10 דקות לחזור לרגע ההוא, שהייתי ריק, שהייתי מאושר.

תני לי 10 דקות קטנות שיתנו לי תקווה לצפות לימים טובים יותר כשהכל רע,אובססיה.

את עקשנית, את לוחמת, את מעצבנת, את משוגעת ואת מחרפנת לי את המוח, כן את מחרפנת לי את המוח, כי יש בך משהו, יש בך משהו שמושך אותי, שקורא לי, שגורם לי לרצות עוד.

יש בך משהו שגורם לי להיות צמא אלייך, לרצות לאכול ממך ולדעת שאף פעם לא אשבע, יש בך משהו שגורם לי ליפול תחתייך כמו עיוור שקיבל את עיניו או קבצן שמיליון דולר נפלו עליו מהשמיים.

את עצבנית ויש לך מזג חם ואת האמת, זה קצת חמוד,טוענת שלא אכפת לך ממני? זה בסדר, לי משום מה אכפת ממך, אני מאמין בזה שלכל בן אדם יש את המישהו הזה בעולם שמתאים לו ומבאס כל כך לעצור הכל בלי לדעת אם זו היית את, אז מדהימה שלי שיהיה לך את כל הטוב שבעולם, את מיוחדת, תמיד היית ותמיד תהיי בעיניי!❤️

למה אני צריך לאבד אותך בדיוק כשהתחלתי להנות ממך?

כשזה עולה זה עולה ונשבע לכם שאי אפשר לעצור את זה, זה חונק את הגרון, זה מרסק את הלב בפטיש צרותיו, זה עולה וזה שובר אותך, זה עולה וזה חונק אותך, אבל זה לא יוצא החוצה, זה ממשיך להישאר בפנים ולפעמים זה לא משנה כמה את מנסה, זה ממשיך להישאר בפנים!

אתה כבר צועק צעקה חסרת קול, מלאת ייאוש, מלאת שנאה כלפי המצב, מלאה בעצב.

אתה צועק וזה לא עוזר, אתה מאבד את עצמך, אתה מאבד את עצמך, אתה יודע את זה ואתה מנסה אבל זה לא עוזר ואתה בוכה וזה לא עוזר ואת יוצא וזה לא עוזר ואתה מחייך וזה לא עוזר ושום דבר לא עוזר או לפחות ככה זה נראה כי כל דבר בסוף עובר.

אבל כזה עולה זה עולה ונשבע לכם שאי אפשר לעצור את זה, זה חונק את הגרון, זה מרסק את הלב בפטיש צרותיו, אך זה נשאר בפנים עד לפעם הבאה.

או לפחות בפעם הראשונה, כי כל דבר בסוף עובר ובזה נאחזתי, כל דבר בסוף עובר.

אני זה החייל הכי חזק שיש לי.

היתרונות שבי והחסרונות שבי הופכים אותי למדהים.

הכאב שבי הופך אותי לחזק.

השברים שנמצאים בתוכי, מחסנים אותי.

האופי שלי הוא זה שמניע אותי להתקדם קדימה.

השנאה שלי כלפי מה שלא נכון, עוזרת לי להפוך את העולם למקום הרבה יותר טוב.

האהבה שלי לעולם הזה ולעצמי גורמת לי להיות בן אדם הרבה יותר טוב.

האכפתיות כלפי הסביבה שצמחה בי מתוך השברים גורמת לי לרצות לשנות.

הניסיון חיים שלי בנה אותי.

ובגלל כל זה, אני החייל הכי חזק שיש לעצמי.

ואתם? אתם החיילים הכי חזקים שיש לעצמכם

התחלתי להתאמן, התחלתי להתאמן בלהיות בלעדייה,איזו מלחמה זאת אה? יש לה את החיילים הכי מפחידים, אבל החייל הכי חזק שפגשתי זה הגעגוע.

איך מתמודדים איתו? איך הופכים את זה לקח? אם הלכת לפחות תתני לי תשובות, אני מתחנן תגרמי לזה להפסיק.

בעיניי זו מלחמה של הראש נגד הלב, אבל אתם יודעים מה הכי מצחיק? שפעם הראש והלב הזה היו החברים הכי טובים.

אני מסתכל עלייך ואת יפה מאי פעם, ככה זה כשאת מתעוררת בבוקר, אני כבר הכנתי ארוחה וכל מה שהיה חסר בה כדי שהיא תהיה מושלמת זו את.

אז אני אומר לך לקום ובא להניח לך נשיקה על השפתיים ובדיוק בשנייה הזאת את מסובבת את הראש בטענה שאין לך ריח נעים, אני תופס לך את הראש ומסובב אותו לכיווני ואומר לך לא להתנגד ואת? את לא מתנגדת אני מנשק אותך ולא אכפת לי בעיניי, הטעם שלך הוא הטעם המדהים ביותר שיכולתי לטעום.

סיימנו את הארוחת בוקר ויש לך עוד 40 דקות בדיוק ואת צריכה ללכת, החלטתי שהיום את תלכי בתחושה טובה, אז אני מעלה הילוך, אני נוגע למטה ואני מרגיש שאת כבר רטובה מבעוד מועד ואני מרגיש את הזין שלי נוגע בגוף שלך, אז אני פוקד עלייך להתפשט ולהפשיט גם אותי וזה מה שאת עושה, אני רוכן מעלייך ומחדיר לך אותו באיטיות, בהתחלה משאיר רק חלק ממנו בפנים ואני רואה את הפרצוף שלך שצמא לעוד, אבל את יודעת את התהליך, את צריכה להתחנן וזה מה שאת עושה.

ובשנייה הזאת בלי שום התראה מוקדמת, אני דוחף לך את כולו, אני שומע את הצעקה הקלה הן כאב הן הנאה ואני נהנה מכל רגע, אני נהנה מכל רגע כי הוא איתך.

הסקס הכי טוב שה

לא אכפת לי, כי בא לי אותך יותר ממה שבא לי את עצמי.

את לא פה והכאב נשאר אותו כאב.

איפשהו בעודי חושב מה לא היה בסדר, אני מגיע להבנה, מגיע להבנה שלא תמיד צריך שיהיה משהו לא בסדר בשביל שמשהו יהרס, לפעמים מספיקה רק ההבנה שדברים השתנו ואנשים השתנו איתם.

משהו בי מנסה להאמין שאולי את צודקת, אולי זה באמת כבר לא שם, אולי המקום אצלך שהייתי בורח אליו והוא היה כמו עולם מקביל בשבילי בכלל שיקרי, אולי שום דבר לא באמת נכון ואני ידעתי, ידעתי שאני מחפש רק משהו קטן להאמין בו, כי אני לא רוצה לחיות בלעדייך, אז מה לא בסדר או שאולי הכל בכלל בסדר? אולי את זו שטועה? אולי הכל היה נכון?

אז אני לא רוצה לחיות בלעדייך, אולי תחזרי? נתקן, נבנה הכל מחדש, לא צריך תמיד לזרוק לפח, אף פעם לא הרגשתי שבע ממך בשביל לעשות את זה, אז תחזרי! ואולי אוכל לחיות, אולי אנחנו נוכל לחיות, אולי נוכל ליצור חיים, נוכל לעשות הכל העיקר שנהיה ביחד.

אני רוצה לחיות בלעדייך, אז באמת אל תחזרי, אני לא אהיה עם מישהי שעזבה אותי, כי ״אני לא חי במציאות״, אני לא רוצה גם לחיות בה כשאני אהיה עם האהבה שלי, אהבה היא לא דבר מציאות, מה הסיכוי ששני אנשים מתוך מיליארדים יהפכו לחברים למוות?

אז אל תחזרי, כי אני מאושר, כי אני יודע, שעכשיו כשהלכת אהבה מזוייפת אולי סוף סוף אמצא אהבה אמיתית.

את לא פה והכאב הפך לחוזק ובזכות החוזק הזה, אני מאושר.

אני לא מבין למה היא לא באה עם ספר הוראות לפעמים