מכתבים למגרה

תשברי ביצה על הראש,

תרגישי כמה את מלוכלכת

כשהיא נוזלת לך על הראש, עם הפנים

תנחרי

תנחרי חזק חזירה

תוך כדי שארנבון בכוס ועל הדגדגן

תרדי על ארבע

תנחרי ותגידי בקול כמה את חזירה 

כמה את סמרטוטה

כמה את מטונפת

שאת תהיי קרובה לגמור 

תוציאי את הארנבון

תחליקי את הביצה על הגוף

תשבי בפינת החדר

אחרי שהיא תדביק את כולך 

תתקשה

תוכלי ללכת 

החזירה ההריונית כל כך חרמנית שמרגיש ששום דבר לא יספק אותה. סתם אוננות קצרה וגמירה לא משפיעה.

החזירה זקוקה לניפוח ועוררות יותר גדולה כדי להצליח לשרוד את היום ההריוני והכבד. 

בשבועיים האחרונים, כל בוקר שהחזירה פותחת את העיניים היא שולחת יד לנרתיק הצעצועים. היא שולפת את הארנבון או את הסטספייר ומצמידה לדגדגן. 

לפעמים במיטה לפעמים בסלון. לפעמים קוראת הכלוב לפעמים פורנו. 

הניפוח מרחש לפחות שעתיים, לפעמים יותר. 

החזירה פשוט מצמידה את הכלי בין הרגלים, מצמידה את הרגלים ומנפחת את עצמה. כמעט ולא מזיזה את הכלי, רק את האגן. כאילו מזיינת את האוויר.

הגמירה הראשונה של החזירה רטובה, לפעמים בגלל ההריון גם מעורבבת בשתן. כך היא מלכלכת את התחתונים בשעתיים הקרובות. 

לא, היא לא מחליפה תחתונים אחר כך. היא מסתובבת כל היום עם אותם תחתונים מטונפים. כי ככה היא, חזירה הריונית מטונפת. 

כבר הרבה זמן צצות במוחי מחשבות על שליטה בצרכים. 

מתי אלך לשירותים? איפה אלך לשירותים? איך מרגיש שאומרים לך, "תתאפקי כמה דקות, עוד מעט תלכי לפרוק בשירותים".. 

בהריון, חזירת עטינים לא יכולה לשחק עם השתן. שיש חייבים להוציא. צפוף לבייבי... 

אבל הרעיון של פלאג חוסם באופן יומי מתחיל להיות מחרמן. בכללי אני אוהבת את החור מאחורה לא פחות מאשר מקדימה. אולי אפילו לחור מאחור יש מעמד אצולה. התחושה שמכווצת אותי בכל הגוף שחפץ או איבר מחליק או בכוח נכנס פנים מטריפה אותי.

הידיעה שיש פלאג חוסם מספר שעות או ימים, שמטרתו רק לסגור את החור מחממת אותי. הוא ייצא רק שאצטרך. אולי רק עם רשות? 

עם איזה פלאג לעשות את הניסוי?

איך שולטים בהריון על הצרכים? 

יש לי חשק עז לחוש לכאב בחזה, להרגיש אדם חולב אותי שאני על ארבע. 

העטינים שלי כבדים עלי, חונקים אותי, לא נוחים שלי. מרגישה שהם זקוקים ליחס מתעלל, כי זה מה שמגיע להם. מגיע להם רק כאב וכעס על מה שהם מעוללים לי.