'עכשיו את יכולה להבין, למה אני הנקשר שלה'
זה מה שהוא אמר לזוגתו (או הדייט שלו?) אחרי הקשירה שלנו (ולא, זה לא בהכרח סשן).
הקושרת שלי,
הנקשר.ת שלי,
2 צירופים שתמיד גורמים לי תחושה חמה בלב, ואולי בעוד מקומות.
איזה משונה זה לחשוב שאלו 2 חברים טובים, אנשים שרוצים ומוכנים להיות 'משוייכים' בסצנת הקשירה הענפה הזו, אלי,
אנשים יפיפיים, Inside out, שנתנו לי את הכבוד הזה,
ואני מצידי, לא ביקשתי את זה,
או דרשתי את זה,
הרי לי יש עוד מודלים, עוד נקשרימות, אני לא מרגישה חובה לציין את מי אני קושרת ומתי מולם (למרות שלהפך, הם מרגישים צורך)
(אך אם נודה באמת, אני לנצח אשאר משוחדת ואעדיף לקשור את 2 המתוקים האלה שלי)
מוחמאת ומוסמקת מהבחירה של שני אלו להשתייך לקרבי ולצידי, למסע של למידה וגילוי, קושי כניעה ובטחון.
אתמול שוב גיליתי כמה גם הצד המוביל בחבל משפיע עלי,
שברגע הזה שאני מורידה אותך למטה,
משהו אצלי בפנים נפתח, משתחרר, פתאום יש רגע של שקיעה, הדופק מתחיל לרדת, החדר חוזר להיות חדר.
ישנה אך רלוונטית, זינקי יקירי (אני הקושרת, אם היה בכך ספק)
סטודיו מוריקאי, ביתי הקט.
