לפעמים אני תוהה,
למה א.נשים, כאן ובסצנה, ממהרים לקרוא אחד לשני בכינויים, ולשייך, ולקבוע עובדה.
המלכה, עבד, אפס, אדונית, דומינה, פאפי, הוד מעלתה, שולטת שלי,
שלי,
שלך,
שלך,
שלי
תוהה האם אני היחידה שמפריעה לה קביעת העובדה הזו, השיוך האוטומטי, הניצול בפתיחת שיח בשביל להחליט כבר על טיב הדינמיקה (המשפט הראשון שלך אלי לא אמור להיות - הווו מלכתי החזקה)
לפני הכל, אני בת אדם, אני לא רק שולטת, ועד שאהיה השולטת שלך את.ה צריכ.ה להרוויח את זה,
Hell, גם אני צריכה להרוויח את זה.
שליטה לא אמורה להגיע על מצע של כסף לכל מעין דבעי,
וזה אפילו קצת זול.
לא רק קצת.
אני קודם כל ניקה, ולא צריכה שתגידו לי שאני מלכה כשאתם שולחים לי הודעה (אני יודעת את זה גם בלי עזרתכם) , כשארצה שתפנו אלי ככה - אגיד לכם, כי כינויים צריך להרוויח.
(נב - מוכר בהחלט עניין השולטים שמכריחים שככה יפנו אליהם אחרת הם לא עונים, מה אגיד לכם קוראים - קצת תמוהה לי כפיית דינמיקה לפני שהיא התחילה, כולנו בני אדם, למה לבחור בדרך הזו?)
