ערב מזעזע,לא רוצה לעגל פינות. חרא. לפחות ככה הוא התחיל.
ביליתי אותו עם הילדה-היפה, מסיבות ברורות וגם לא ברורות, הייתה הקלה בנוכחות שלה שם לצידי, לעבור את זה יחד איתה; הגענו, עמדנו-ישבנו בחוץ, עישנתי רק כמה שהריאות שלי הצליחו להכיל בלי שאני אתעלף, ונכנסו.
--------------------
אנחנו על המזרן והידיים שלי כבר לא שלי, החבלים שורפים ומציקים מעבר לרגיל, וזה לא מפריע לי, אני עוד מרחפת מ- 2 סיגריות נוספות שהצלחתי להרוג לתוכי ; מסתכלת על השמלה הכחולה שאני למדתי לאהוב שוב, והיא מלאה בסיבי חבל, נזכרת בסצנות הידועות על גשם של אפר שנופל על גופות אחרי הפגזות- אירוני? התחברתי לתחושה.
כמה זמן עבר? מנסה להתנתק כמו בכל פעם, ללא הרבה הצלחה, ככה זה כשאת חייבת שליטה טוטאלית, והנה אני באוויר. הזמן מתחיל לרוץ.
לא נוח, קצת כואב.
הרגל מתחילה לשרוף, השניה אחריה מגיעה בדילוגים לאותה התחושה, קצת קשה לנשום, הידיים מצטרפות במקהלה לתחושת הנמלים והעומס, והילדה-היפה קושרת לי את השיער ;
'אוי, את הולכת לשנוא אותי קצת'
כלבה
והלב מתחיל להשתחרר, המוח פתאום עסוק רק בכאב, אני נוכחת, אני מרגישה הכל, מתאמצת לנשום נכון, החבלים יושבים, שורפים, והסביבה מתחילה להתפוגג, הרעש משאיר אותי ערה.
'טוב, נדמה לי שאני קושרת לך את השיער שוב'.
הילדה-היפה משחררת לי את הידיים, חוזרת תחושה חלקית, התמלאתי אוויר, נרגעתי, כואב פחות ; מצחיק לחשוב שמכאן הייתי בטוחה שאשרוד את השאר כמו גדולה. מצחיק.
נימול בידיים הוא כלום, כשהרגל נרדמת... או, זו מקהלה של תחושות.
חבל נוסף על הרגל, ואני לא רואה, אני מרגישה רק את הכאב, ובטוחה שהיא תולשת לי את הבוהן
עם חוסר תחושת-זמן טוטאלי, אני בסוף על הרצפה, שיכורה מכאב. זה טוב. והילדה היפה פורמת את החבלים,, ומחבקת אותי.
וזה שוטף אותי, ואני מרגישה שזה עזר גם לה, וזה מגיע כמו גל, והגוף מקרין את זה, פועם, סופג.
שמחה יותר, חזקה נפשית (חלשה גופנית), אנחנו קמות, משוחחות עם חלק מהנוכחים במקום וחותכות לעשן.
---
אני כבר בדרך הביתה, ומשחזרת את הערב, מרגישה שאריות-שכחה של מועקה בלב, אבל זה לא שם, די ריק לי, הלחץ שוחרר, לא מצליחה לעודד את את המוח שלי להתחקות אחרי התחושות והרגשות שהרגשתי, רציתי להבין אם הרגשתי נכון. כמה משוחררת הייתי ; פעם אמרו לי - "את בעלת הרס עצמי בשעת מצוקה" - ואני הבנתי, שניתוב מצוקה דרך כאב - מכריח אותי להיות נוכחת.
יצר-הרס-עצמי גורם לי להיות נוכחת, כי אני רוצה להרגיש, כאב.