זה התחיל בסקס,
המון סקס, אלמנטים בדסמים, ספאנק פה, ספאנק שם.
פורנו זה understatment למה שעשינו.
ידעתי שיגיע הרגע שכבר לא יוכלו להסתיר ממני שהם לא באמת חברים, fuckbuddies גם לא באמת תופס - כי הם לא באמת שמים קצוץ על מה שעובר עלי.
אז איזו דרך יותר טובה להתקדם הלאה היא מאשר לקבל ניעור כתף מלווה במעין בעיטה בתחת לתוך מה שהייתי צריכה.
בדס"מ.
נכנסתי, התחלתי להגדיר, התערבבתי, חוויתי.
ואז קלטתי שהגדרות זה שטות אחת גדולה.
ומה זה משנה אם אני שולטת אם אני גם מזוכיסטית, ומה אם אני בכלל סתם מופרעת? צריך לתת הגדרה לכל דבר?
אז דעו לכם שאני סטודנטית שהיא גם חנונית וגם אקרובטית וגם סלאבית וגם וגם וגם.
(~ עזר? "אז רגע, את סטודנטית ואוהבת לתת מכות? זה לא נשמע הגיוני" ~)
אז וויתרתי על הגדרות, וזרמתי עם מה שהנפש חשקה והגוף ספג.
אם הבנתם מי אני עד כה, אז כנראה נחשתם נכון - והזרם היה המזוכיזם.
וזה בער.
-----
מוצאת את עצמי בחודש האחרון בסצנה ספציפית, עוברת התשה בידי זה שאני סומכת עליו, ומגיעה לצינוק מרוקנת מכוחות לסשן נוסף, הסדיסטים שלי מתבאסים, אני קצת מתבאסת שהם מתבאסים, אבל בכוח לא קרה, לא קורה וגם לא יקרה.
דווקא.....מתחשק לי להוציא, להעניק את הכאב, אני מכילה כבר מספיק, היד שלי 'מגרדת' לתת.
הסדיזם מתחיל לאותת ואיתו גם כל תחומי העניין שלי, עושים מעין change of direction למה שהיד שלי זקוקה והנפש יכולה להמציא -
להמציא כאב.
ולמרות כל זאת, עודני פסיכית מזוכיסטית מהשורה הראשונה.
הפעם.... פסיכית (חכמה) שכמו מראה -מתחקה ומשתמשת במה שהפעילו עליה על אחרים.
אי אפשר להגדיר זאת -נגד אחרים, כי כאב עושים באהבה.
אז, לטובת.
