לפני 5 שנים. 17 בדצמבר 2018 בשעה 19:54
הבלוג הכי לא בדס"מי ביקום עם החוויות הכי שגרתיות בעולם.
ובכל זאת בעולם שכל הפייסבוק מקושר ואין קבוצה אחת שלא מכילה את כל החברים מכל המעגלים אי אפשר לפרוק בלי לקבל ריקושטים של 'אכפתיות' מלווה בביקורת קדחנית על החוסר שיתוף, כשאירוני להגיד שאלו שגורמים לבעיות הם גם אלו שבאים בריקושטים.
אז הנה, המקום היחיד לפרוק הוא כאן, כי למרות הידיעה על הקיום,
אני לא רלוונטית.
אולי זה עוד התקף חוסר בטחון, אולי זה מצברוח, ואולי באמת, אני מתחילה לפתח דכאון.
מיואשת, מהכל.
העולם שלי נעקר ומתהפך בכל יום שעובר, רכבת הרים רגשית ומחסור בכל העוגנים שהיו לי.
בדס"מ, חבלים, זוגיות, אוזן קשבת.
מטפלת של כולם ולא מטפלת בעצמי.
כמה שכיף לי.
