לפני 5 שנים. 13 ביוני 2018 בשעה 21:28
ישבת על הרצפה ערומה
בחושך
וחיכית שאזוז.
עמדתי שם בלי תזוזה
ועצמת את העניים שלך.
התקתוק העדין של השעון יד שלי, נשמע באוזניים שלך כמו מצעד של חיילים.
הולך ומתגבר
הולך ומתגבר
רעדת
אולי מלחץ, אולי מפחד, אולי מעצמך, אולי מהרעש ואולי מהשקט.
וציפית לזין שלי שיחדור אליך, לגוף שלך לגרון שלך.
ובתוך הרעש החזק של השעון הרגשת לפתע את כף ידי החמה נוגעת לך בראש.
והחום של ידי על ראשך, עצר לפתע את הרעידה שלך.
והזמן בין התיקתוקים של השעון נהיה ארוך יותר ויותר עד שמצאת את כולך מתכנסת ברווח שבין השניות.
ושמעת אותי אומר לך.
כלום.
