לפני 5 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 13:32
לפעמים בלילה, ממש מאוחר, מר כלום היה שוכב במיטתו עוצם את עיניו החלולות ונזכר. נזכר איך ממש לא מזמן הוא היה מלא ומאושר. נזכר ברגעים של תשוקה וכוח וסקס ואושר. זה היה לו קצת מוזר כי מסביב הכל היה אותו דבר. אותה מיטה, אותו בית. אותה אשה ואותה עבודה ואותם חיים בדיוק. כמעט. ועדיין הדבר הקטן והחסר הזה השאיר אותו חסר כל, ריק ומלא ב....כלום.
