My secret land

I'm single and depressed, who wants to fuck me up?

אני לא מרגישה כלום. כמעט, בערך, אני מנסה, משתדלת.

אבל אני לא מרגישה כלום. עצוב לי, אבל אני לא בוכה, העצב לא מטלטל ומשתק אותי. הוא סתם עצוב.

ואני חרמנית אבל לא מספיק בשביל להניע אותי יותר רחוק מהמקלחת.

לעזאזל עם הכדורים האלה. לעזאזל על היציבות הנפשית. זה משעמם ומציק לי.

אבל הבגרות והאחריות המסריחות האלה מציפות לי את המוח בדברים שנכון לעשות.

אז חרא לכם, כי אני לא עושה שטויות. 

איך נפרדים מהחבר אחרי ארבע שנים למרות שעדיין אוהבים אותו ולא רוצים להפרד אבל כבר אין ברירה?

בזמן האחרון יש מליון שינויים בחיים שלי, גם לטובה וגם לרעה וגם סתם לבלבל .

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי בין כל השינויים האלה. אני מנסה לעצום עיניים ולדמיין שכבר התרגלתי, ששום דבר לא חדש או דורש תיקון. לנסות לעבוד על המוח שלי, שיפסיק עם הסיוטים.

אני מפחדת להבריח אנשים. בעיקר כי אני מפחדת שהם יבריחו אותי. 

אני מרגישה שאני צריכה עוד דברים חדשים בחיים, כדי להציף את המערכת וללמד את עצמי שחדש זה טוב.

בנתיים אני נשארת במיטה עם טמבלר.

והכלוב.

תני לי להיות הלוליטה שלך.
הדליקי את הסיגריה שבפי
ומזגי לי כוס מיץ פטל.
חבקי אותי בליל רעמים
וזרקי אותי ממיטתך בבוקר המחרת.
נשקי אותי בשכרותך
העבירי את לשונך מצווארי
אל חזי שכמעט ואינו קיים.
הניחי לי לענגך,
להעביר כל אחת מאצבעותיי הקטנות
מפטמתך אל ערוותך.
קחי לך את גופי
ועשי בו כרצונך.
צפי בכתמים הכחולים משנים צבעם,
טעמי את דמי הניגר מציפורנייך,
בתקי את בתולי.
הרשי לי לטמון ראשי בחזך המופלא
נגבי את דמעותיי בנשיקה
וגרמי לחדשות לרדת במקומן.
תני לי להיות הלוליטה שלך.
תני לי לאהוב אותך.

אני רוצה מישהי ללכת למסיבה איתה.

נמאס לי לשבת בצד ולהסתכל, לשתות לאט את הבירה כי אין לי כסף לעוד אחת. 

נמאס לי לאזור אומץ במשך עשר דקות רק כדי לקום ולרקוד ליד בחורה שמוצאת חן בעיני ובסוף לא לדבר איתה בכלל.

קשה לי, אני יודעת שזה לא מקורי אבל קשה לי להתחיל לדבר עם אנשים, וזאת בעצם כל המטרה של ללכת למסיבות, להכיר אנשים ולהתלבש כמו שאני אפשר בשום מקום אחר.

אני רוצה להיות חלק, להשתתף בחוויות וללמוד על בשרי את הדברים שראיתי רק מרחוק.

לכן תהיתי לעצמי, האם מישהי כאן מוכנה לקחת אותי תחת חסותה לערב אחד? 

אני קטנה ושקטה, אני לא אפריע, רק אם תוכלי להחזיק לי את היד בהתחלה, זה יעזור לי מאוד. תודה.

אלה שנחמדים הכי גרועים. כי גם כשאת שיכורה מתה ואמרת להם מראש שיש לך חבר ואת לא רוצה שום דבר איתם, הם יקחו אותך לחדר האחורי וינשקו אותך ותבחרי משם ותלכי הביתה והחבר שלך לא יבוא לנחם אותך כח הוא ישן ולא רוצה להתלבש ולצאת מהבית.

בנים זה חרא. 

?Don't you get tired of the formality

?Of the constant need to be right

.I'm never right. Honestly, never 

Because I never give absolute statements. I'm never so cocky as to  think I know anything.

You could say it's a submissive trait, and you wouldn't be worng, but I believe it's also an intelligent one.

I'm tired of being right. 

I rather people will prove me wrong. 

I haven't felt you in so long.

I miss your touch on my bare skin.

You used to grab me by the hair and bring me to my knees. 

You used to to slap my face and smile when my eyes waterd.

You love when you make my eyes water. You love that you have this influence on me.

And I love it too.

I love how you can make me so happy and so sad.

I love when your hand grabs me just tight enough to hurt. 

How your skin burns mine when you are deep inside.

And how you made me feel so beautiful and good.

I miss that so.

ביום שישי הלכתי למסיבה.

אנשים יפים ואנשים מכוערים רוקדים בתלבושות מדהימות.

חלקם מנסים לדבר איתי. אני עונה, מנומסת, אבל לא כולם מעניינים אותי. 

הם מנומסים יותר.

אני תוהה עד כמה להתאמץ. להתאמץ זה חשוב. להתאמץ זה סקסי. אבל אני בתחילת הדרך וכבר עייפה ממנה.

זה בסדר. אני אתאמץ. אני רק צריכה ללמוד לסנן, כך שהשקיע את הכוחות  המעטים שלי במי ששווה את זה.

בהצלחה לי.