לפני 5 שנים. 7 בספטמבר 2018 בשעה 19:22
אני לא מרגישה כלום. כמעט, בערך, אני מנסה, משתדלת.
אבל אני לא מרגישה כלום. עצוב לי, אבל אני לא בוכה, העצב לא מטלטל ומשתק אותי. הוא סתם עצוב.
ואני חרמנית אבל לא מספיק בשביל להניע אותי יותר רחוק מהמקלחת.
לעזאזל עם הכדורים האלה. לעזאזל על היציבות הנפשית. זה משעמם ומציק לי.
אבל הבגרות והאחריות המסריחות האלה מציפות לי את המוח בדברים שנכון לעשות.
אז חרא לכם, כי אני לא עושה שטויות.