|
|
|
נגמר היום המוזר הזה...
זה התחיל בבוקר שהרגשתי כאילו הגוף שלי רוצה לצאת מעצמו...
עכשיו מרגישה מותשת,
שרירי הבטן כואבים כאילו עשיתי שעה כפיפות בטן.
הגרון כואב, מרגיש שרוט מבפנים...
וכי כל זה לא מספיק,
הייתי בהלוויה שהשאירה אותי עם אף נוזל ועיניים דומעות...
עכשיו בבית מתאוששת, מתקררת,
מאפסת קצת את הראש והמחשבות...
לילה טוב
💜
אסור לעשות לייקים בכלוב לגברים!
או שהם יחשבו שאת מנסה להתחיל איתם...
או שמישהי תחשוב שאת מנסה להתחיל איתם...
בשני המקרים אני צוחקת הרבה...
בוקר טוב
💜
לפעמים אני מוצאת את עצמי בוררת מילים, מנסה להגיד דברים בצורה מעורפלת, למדתי את זה פה...
אני אוהבת להגיד הכל בלי פילטרים, ציני, עוקצני, ישירי, הומוריסטי, בעיקר חסרת טאקט...
גיליתי שכשישירים איתי באותה המידה אני מיד נבוכה, מסמיקה, בעיקר כשמחמיאים לי, אז הפסקתי, לא אוהבת להיות נבוכה, לא אוהבת להביך...
לפעמים אני מתחילה להתלהב מדברים, ואז צצים כל הפחדים והשדים, וגורמים לי להתרחק להסגר...
התעטשתי ונשכתי את השפה, עכשיו יש לי כאב חדש להתעסק איתו...
כשיש כל כך הרבה דברים בראש וצריכים לפנות מקום כותבים שטויות, העיקר לרוקן ולפנות מקום...
לילה טוב
💜
אני תמיד טוענת שהכי טוב לעשות את מה שמרגיש לנו הכי נכון באותו הרגע...
יש רגעים שמשהו מרגיש נכון באותו הרגע אבל אחר כך יש תחושה של משהו לא במקום...
איך אני יודעת שמשהו נכון?
קמתי בבוקר בלי תחושה לא נעימה, שהחיוך מתחיל מתוך שינה ונמשך לתוך היום (גם כשאני מאוד מנסה לפתח קוצים)
אתמול למדתי לשחרר קצת...
וזה הוביל למקום חדש...
קמתי עם תחושה נעימה בבטן
וחיוך קטן...
בוקר טוב
💜
אז נגמר המנוי ונגמרה החגיגה...
אנשים שהתלהבו מהתמונות ודברו איתי במשך חודש פתאום נעלמו...
אז הבנתי! מנוי טוב לאגו אבל אוסף סביבך את כל החרא, בלי מנוי נמצאים סביבי רק האנשים האמיתיים...
אז לא רוצה מנוי!
בעוד כמה ימים אסיר גם את התמונות האחרונות מהבלוג...
צריכה רק אנשים אמיתיים וכנים סביבי עכשיו, אין לי סבלנות למשחקים...
אני בחופשת מחלה, הכאבים בצוואר הרגו אותי!
נקבע תור לסיטי צוואר ונהיה יותר חכמים...
בינתיים על הספה מנסה לא לזוז הרבה...
שבוע טוב
💜
אני עצובה, כועסת, מתוסכלת, ועם הרגשות הנאחסים האלה אני מנסה לישון...
על הדמעות אני כבר לא מדברת, הן מגיעות מתי שבא להן...
הדבר הכי טוב שעשיתי מהיום שהכרתי את הגרוש שלי היה להתגרש ממנו...
כל יום הוא מוכיח מחדש כמה הוא אידיוט!
כל יום הוא מוכיח מחדש שהוא והשטן אחים!
לא עובר יום בו אני לא מענה אותו למוות בראש שלי...
לא מבינה איזה אבא מסוגל לפגוע ככה בילדים שלו ואחר ללכת ולצעוק לכל העולם ואישתו שהוא האבא הכי טוב בעולם...
אני עצובה, כועסת ומתוסכלת, ואין לי איפה לפרוק את הכל...
הבלוג סופג חצאי משפטים...
הכרית את הדמעות...
אני רוצה לישון...
💜
בימים של חוסר וודאות,
בימים בהם אני מרגישה כמו סירה קטנה בים סוער,
בימים כאלה אני חסרה את היד התומכת,
בימים כאלה אני חסרה בעוגן,
בימים כאלה אני זקוקה למגדלור
שיראה לי את הדרך
שלא אתרסק על הסלעים...
בימים כאלה אתה ממש חסר...
עוד יבואו ימים של שקט...
שבת שלום
💜
לסיום המנוי החלטתי לשים תמונה שאני מאוד אוהבת...
אולי אפילו לגלות חלק ממני...
תמונה שצולמה במקרה כך ובעיניי יש בה הרבה...
המשך יום נפלא
💜
למרות שבסוף הגעתי לים אתמול, התעוררתי הבוקר עדיין כואבת...
זה קצת מוריד מהמצב רוח ומעלה את מפלס העצבים...
יצאתי מהבית כדי לקנות כמה דברים, הכלב הערס שלי רץ קדימה כמו תמיד, בדשא הגדול להקת עורבים גדולה מכסה את הכל בשחור אפור, הערס הקטן קולט את הלהקה על הדשא ורץ כמו טיל למרכזה.
נובח וקופץ, כולו מאושר שהצליח להבריח את העורבים, רץ מסביב לא נותן להם לנחות חזרה לדשא.
ואני צוחקת, כל המחזה הזה היה משעשע כל כך שחמש דקות עמדתי שם צוחקת...
חזר לי החיוך, בטוחה שלים יש הרבה השפעה בנושא...
זה היה אחה"צ מהנה מאוד, שיחה טובה, הרבה צחוקים, אוויר ים שמנקה את הנשמה, והשקט שחוזר פנימה בצורה יותר נקיה...
אז קודם תודה לך, שהושטת יד חברית, הבאת אותי לים ברגע שהכי הייתי זקוקה לו, היה שווה את הכאבים שבישיבה ברכב...
קצת אחרי השקיעה אספנו את עצמנו, וחזרתי הביתה.
מלאה באוויר ים, מרוקנת מכל העומסים, הכאבים פחתו, וההרגשה הכללית הייתה של התרוממות.
אין כמו כמה שעות בים כדי להחזיר לי את השפיות...
עדיין בחופשת מחלה אז שוכבת על הספה מנסה לא לזוז הרבה...
בוקר טוב
💜
כל כך בא לי ים היום...
רק לשבת להסתכל על המים להקשיב לגלים...
אוףףף בא לי ים!
נראה לי שעם כל הכאבים שלי אני חוזרת מהים אדם חדש...
תמונה מאחד הביקורים בים...
בוקר טוב
💜
(אל תציעו ללכת לים כי אני לא גרה קרוב לים! תגובות כאלה רק מעצבנות אז אל תנסו להתחכם...)
