יומן חלל

אני עצובה, כועסת, מתוסכלת, ועם הרגשות הנאחסים האלה אני מנסה לישון...

על הדמעות אני כבר לא מדברת, הן מגיעות מתי שבא להן...

הדבר הכי טוב שעשיתי מהיום שהכרתי את הגרוש שלי היה להתגרש ממנו...

כל יום הוא מוכיח מחדש כמה הוא אידיוט!

כל יום הוא מוכיח מחדש שהוא והשטן אחים!

לא עובר יום בו אני לא מענה אותו למוות בראש שלי...

לא מבינה איזה אבא מסוגל לפגוע ככה בילדים שלו ואחר ללכת ולצעוק לכל העולם ואישתו שהוא האבא הכי טוב בעולם...

אני עצובה, כועסת ומתוסכלת, ואין לי איפה לפרוק את הכל...

הבלוג סופג חצאי משפטים...

הכרית את הדמעות...

אני רוצה לישון... 

💜