שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן חלל

מסע בין כוכבים...
לפני 4 ימים. 26 במאי 2020, 7:36

 

לפעמים כל כך בא לי להעלם...

 זה מגיע כמו גל של עצב...

כל המחשבות משתנות, ומה שהרגיש משמח ומרגש פתאום נראה תפל, ועצוב...

והאמת? נמאס לי!

נמאס לי להציג לכולם שהכל מושלם אצלי.

נמאס לי להתמודד עם הכל לבד.

נמאס לי לדחוק את הרגשות והתחושות שלי לפינה כי אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם הכל.

לפעמים בא לי להעלם...

אף אחד לא יכול להבין את המקום השחור הזה, את תחושת הכלום...

אני בוכה לכרית,

פורקת את העצב והכעס...

נרדמת כל לילה לתוך הדמעות...

אבל אף אחד לא יראה, אף אחד לא ירגיש, אני מנגבת את הדמעות כל בוקר, לובשת חיוך, ומתחילה עוד יום מעייף של מסכות והצגות...

יום אחד אצליח להתמודד עם עצמי... או שלא...

לפני שבוע. 23 במאי 2020, 5:49

 

היא מסתכלת על עצמה במראה, בוחנת את גופה, סימני הגיל והזמן כבר נותנים בו את אותותיו,

אבל היא הייתה עיוורת אליהם בעודה בוחנת את הסימנים שנשארו עליה מהלילה הקודם, וחיוך מהול בכאב מתפשט על פניה כשהיא מעבירה יד עדינה על ישבנה שמחליף צבעים.

למרות התנגדותה למערכת היחסים שנוצרה, היא נמשכה אליה כמו פרפר לאש.

הוא גבר מבוגר ומנוסה ממנה בכמה שנים, ולידו היא מרגישה ילדה/אישה.

הם יכולים לשבת ולדבר שעות, אף פעם לא נגמרים להם נושאי השיחה, סיפורים שלו, מתעררבים בסיפורים שלה, צחוקם נשמע למרחוק, ולפעמים דמעה מלווה אותם.

בפגישה הלפני אחרונה, הוא החליט שהגיע הזמן שלה לחוות את הכאב שהוא חלק ממנו, והודיע לה שבפגישה הבאה היא הולכת לכאוב בשבילו.

ביום של הפגישה היא חשבה לבטל אותה כמה פעמים, ההתרגשות והפחד מהלא נודע היו עצומים, אבל היא סמכה עליו ולא אמרה דבר.

הם נכנסו לחדר, התיישבו בסלון, והתחילו לדבר כמו שהם אוהבים, הנושאים מתחלפים בקצב אדיר, ולרגע נדמה שהיא מנסה למתוח את הזמן כמה שיותר.

לפתע הוא מושך אותה אליו, משכיב אותה על ברכיו, מעלה את שמלתה, מוריד את החוטיני שלה בגסות ומתחיל להכות את ישבנה וללטף לסירוגין.

צחוק של מבוכה וכאב פורץ ממנה, אבל הוא מקבע אותה על ברכיו וממשיך להכות, כל ספאנק יותר חזק מקודמו, התחושה שורפת, דמעות עולות בעיניה אבל היא לא מפסיקה אותו, היא יודעת שעכשיו זה הזמן שלו לפרוק.

הוא מקים אותה, מוריד מעליה את שמלתה, מחבק אותה קרוב וחזק, ומוביל אותה אל המיטה הגדולה.

הוא משכיב אותה על המיטה ומתחיל להכות בישבנה עם כל מיני דברים מאולתרים, הכאב מתגבר, היא כואב ודומעת, מנסה להקשיב לקולו מבעד לקולות ההצלפה, החגורה נשלפת לקראת הסוף, וכדי לשמור אותה כואבת, הוא מבקש ממנה לספור, כל עשר הצלפות מלוות בליטוף עדין ומרגיע...

היא עומדת מול המראה, ונזכרת בלילה שעבר, הסימנים שהוא השאיר עליה, המגע החזק והעדין, היא יודעת שהם חוו בלילה הזה משהו מעבר, משהו מיסטי כמעט קרה שם ביניהם.

אין סיכוי שבימים הקרובים היא תוכל לשכוח...

לפני שבוע. 22 במאי 2020, 16:44

 

יום שישי הגיע ממש מהר השבוע, מסתבר שכחתי איך זה להיות עסוקה...

דברים שקורים כרגע בחיי מחדדים לי את הרצון בגבר חזק לצידי, זה באמת חסר לי,

מצד שני אני נרתעת מהתחלות חדשות,

אין לי כוח להתחלה, אי אפשר לדלג על כל השלבים המביכים האלה?

עוד מעט חוזרת לעבודה, יהיה לי הרבה פחות זמן לחשוב על זה...

חוזרת לתוכניות שנקטעו בגלל הקורונה, הגיע הזמן לסגור את כל הפינות בדרך אל החופש...

 

שבת שלום

 

💜

 

לפני שבוע. 21 במאי 2020, 13:52

 

הכלוב מלא 

באנשים קטנים

שעושים

צל גדול

 

 

 

לפני שבוע. 20 במאי 2020, 13:45

 

אז נושא הפייקים בכלוב חוזר כל פעם...

תקראו את הפוסט שלו ותבינו כמה התופעה מכוערת...

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1009638&blog_id=29190

 

הלוואי וימצא הפתרון לנושא הזה...

אנשים תלמדו להתקדם זה לא מחמיא לכם לשלשל נגד הרוח...

לפני שבוע. 18 במאי 2020, 20:52

 

כבר כמה ימים רוצה לחזור לכתוב...

מנסה להבין מה גרם למחסום הכתיבה שלי לאחרונה,

כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת...

ואז אני מבינה שאני מנסה "להתחשב"

לא לכתוב יותר מידי כי אז יתחילו שאלות...

לא לכתוב פחות מידי כי אז לא באמת אפרוק...

ובמי אני מתחשבת באמת?

הרי אני לא מחוייבת לאף אחד,

גם אין אף אחד באופק...

ואולי זו רק התקופה הזו שהוציאה את החשק מהכל...

עוד קצת וחוזרים לשגרה...

החזקתי מעמד שלושה חודשים אז שבוע יעבור מהר...

אני אחזור לכתוב (הבטחה לעצמי).

אני עוד אחזור לבעור מבפנים ולשפוך הכל למסך...

וכמו תמיד...

נס קפה, ראש והרבה שקט...

 

לילה טוב

 

💜

 

לפני שבועיים. 16 במאי 2020, 18:08

 

שוכבת על הספה בסלון...

המזגן עובד שעות נוספות...

הבית הקטן והצפוף שלי מרגיש ריק...

מתגעגעת לתחושה המרגיעה ומסעירה של קשר חדש,

להתרגשות מדברים קטנים,

למילים שמרעידות את הלב ומרטיבות את הכוס...

למגע שגורם לכל תא בגוף להתעורר...

להתעורר בבוקר אחרי לילה של זיונים, להסתכל על הגבר שלצידי ולחייך...

לא רוצה להתרגל ללבד, אבל אני בדרך לשם,

יותר מידי זמן לבד,

בסוף אשכח איך יוצרים קשרים...

עצוב לי היום,

בודד לי היום...

 

שבוע טוב

 

💜

 

לפני שבועיים. 16 במאי 2020, 8:58

 

חם מאוד השבת... 

אני אעביר את השבת כמו כל יום בשלושת החודשים האחרונים... בבית.

עדיין לא מצאתי הרפתקאה חדשה... השעמום יוצר ווקום של חוסר חשק...

נראה שאחזור לישון...

אם אין גבר שיעיר לי את החיים אולי אחלום על אחד כזה...

 

איך תראה השבת שלכם?

 

💜

 

לפני שבועיים. 11 במאי 2020, 9:25

 

כן כן, צריכה להזכיר לעצמי כל יום איזה יום היום...

אין סדר יום, 

אין שגרה,

אין בשביל מה לקום בבוקר...

אני מרגישה כבויה...

צריכה משהו או מישהו שיוציאו אותי מהמצב הזה...

צריכה הרפתקאה חדשה!

משהו שיעיף אותי, יעסיק לי את הראש...

אלך להכין קפה ולחפש משהו מעניין בנטפליקס...

 

בוקר טוב

 

💜

 

 

לפני 3 שבועות. 8 במאי 2020, 23:30

 

שישי בלילה...

כל כך משעמם לי הלילה...

הכל נראה כל כך סתמי...

צריכה שיחה טובה, מפגש מעניין, ים, מדבר,

כל דבר שיוציא אותי מהמקום הזה של השעמום...

 

שבת שלום

 

💜