הבטחת! הבטחת ולא הספקת לקיים!
היום הלך לעולמו האדם שהכי אהבתי בעולם.
הוא היה בן זוגי כשהיינו ילדים בני 19-20, ומאז נשארנו חברים טובים.
החיים הובילו את שנינו לכיוונים שונים, אולם שבילי החיים תמיד הפגישו בינינו, לפעמים פגישות מתוכננות, לפעמים פגישות סתם כך באמצע החיים.
תמיד עם חיוך גדול, חיבוק דוב מוחץ, וההבטחה שהכל יהיה טוב.
הגבר שבשבילי היה מודל לחיקוי, מודל לאהבה חסרת גבולות וזמן, הגבר שחרט על לוח ליבם של כל מכריו את אהבתו.
אתה הבטחת שאף פעם לא תעזוב, שתמיד תהיה לצידי כשאצטרך, שיבוא יום, לקראת סוף חיינו, שתבוא ותחטוף אותי, ונברח ביחד לכולם.
הבטחת ולא הספקת לקיים.
היום הלב שלי איבד פיסה ממנו, חלק ממני נדם לנצח.
הגבר שהכניס אותי לעולם הבדסמ, הגבר ששמר עלי מרחוק ומקרוב תמיד, ליבו נדם היום.
הכאב בלתי נתפס, העצב עמוק מלהכיל.
אהובי הנצחי, דובי שלי.
אני מסרבת להפרד ממך, לנצח תחיה בתוכי!
איזה יום עצוב.
🖤
