כבר שנה וקצת שאני לא מעשנת גראס, הענן הירוק כבר לא ממלא את תא הטייס, הכל חד מידי, מורגש מידי, גם הכאבים הפיזיים, גם הטראומות, הכל יותר מידי בשבילי. אני מתגעגעת לשקט בראש, לרגיעה בגוף, לצחוק משוחרר, בא לי ג'וינט!
אני לא שייכת לעולם השליטה, לא שולטת ולא נשלטת, אבל לפעמים אני תוהה, אם הייתי נשלטת, אם ריצוי, סגידה וכל מה שקשור בשליטה, היה חלק ממני, האם היה לי יותר קל למצוא זוגיות? האם לא היה לי איכפת להזדיין עם כל זין? האם רגש ומונוגמיה לא היו רצון שבוער בי?
אם הייתי נשלטת היה לי יותר קל?
כבר הרבה זמן שאני לבד, ושמתי לב שלאחרונה גברים בגילי כבר לא מתחילים איתי, כמות הגברים הצעירים, בשנות השלושים המוקדמות ומטה, שמתחילים היא גבוהה מהרגיל, מה שהם לא מבינים שהמשפט שהכי מוריד לי מהם הוא "אני נמשך למבוגרות, את יודעת כמה נשים בנות 55 ומעלה כבר זיינתי?, מה איכפת לך? תקבלי סקס טוב רק בלי מחוייבות, עד שתמצאי את הזקן שמתאים לך."
אחר כך הם לא מבינים למה אני מפסיקה לענות להם.
בא לי אהבה אמיתית, בא לי סקס מטורף, אבל הכי בא לי זה - נס קפה טעים וג'וינט ענקי...
שבת שלום
💜
