חוויתי היום עוד טראומה שבוודאי תתווסף לאוסף הטראומות שלי, מקווה שזה לא ירדוף אותי יותר מידי זמן.
בדרך חזרה מהטיול עם הכלב, עוד חצי דקה ואנחנו כבר בבית.
הכלב של השכנים שלי, כלב קטן - בינוני, זקן שכמעט ולא רואה, בקושי הולך, אבל כל היום גומע מרחקים, הולך מהבית של הבעלים שלו לבית של הסבתא שלהם, כל יום כל היום, הכלב עבר שבץ מוחי בעבר וההליכה שלו קצת עקומה.
הכלב שלי והוא חברים, כל יום נפגשים ושמחים להפגש, לואי ראה אותו והתחיל לבכות, הכלב במקום להמשיך ללכת פשוט נעצר ורכב גדול שנסע על הכביש לא הספיק לעצור והכלב נמחץ מתחת לגלגל שלו.
האגן כנראה התרסק לו, וכל העור התקלף לו, דם מילא את כל הכביש, הבחור המסכן שנהג ברכב עצר וירד לעזור לכלב, שנינו בהלם, לואי מנסה למשוך אותי בהסטריה לכיוון החבר שלו, ואני מושכת אותו בחוזקה לכיוון הבית.
כולי רועדת, מתקשה לנשום, רצה הביתה בזמן שהבחור מזיז את הכלב מהכביש ומתקשר לבעלים שלו.
אני יושבת בבית, מחבקת את לואי חזק, מנסה להרגיע אותו ואותי בזמן שאני שומעת את השכנים שלי רצים לכיוון התאונה, כל הגוף כואב לי, לואי מבולבל רוצה לצאת מהבית ואני רק מחבקת אותו מנסה לדבר אליו בקול רגוע.
אחרי כשעתיים, אני יותר רגועה, לואי רגוע לצידי על הספה, הוא קם ומבקש לצאת שוב, הוצאתי אותו למרפסת של ההורים והוא התיישב מול המעקה של המרפסת מסתכל לעבר הכביש, מחכה שהחבר שלו יעבור שם כמו תמיד.
אחרי חצי שעה בערך לקחתי אותו הביתה, וראיתי את השכנים, הורים, ילדים, וחברים שלהם מארגנים את הקבורה של הכלב בגינה שלהם, שוב התמלאתי בעצב.
אני עדיין מזועזעת מהמראות שראיתי, מהצרחות של הכלב המסכן, אני מרחמת על המשפחה שהיו צריכים לראות את הכלב הזקן שלהם מסיים את חיו בצורה נוראית כזו.
מקווה שהוא הגיע לגן העדן של הכלבים והוא רץ במרחבים, בלי כאבים עם הרבה חברים, והוא מאושר.
🖤
