|
|
|
סופ"ש עוד מעט כבר פה..
מרגישים אצלי בבית ששנת הלימודים התחילה, כולם כבר ישנים, הבית שקט...
בחוץ רואים סימנים שהסתיו מגיע, הלילות קרים יותר, הימים לחים יותר...
אני שוכבת במיטה ונהנת מהבריזה שניכנסת מבעד לתריסים הפתוחים...
המחשבות מטיילות לי בראש, הפעם הכל רגוע, מחשבה אחת מטרידה את מנוחתי וחוזרת לצוף כל פעם מחדש,
- מה גורם לאנשים לשקר?
אולי אף פעם לא אמצא לזה תשובה...
לילה טוב
💜
יום ראשון ללימודים...
חזרתי לבקרים השקטים שלי...
הזמן הזה לעצמי היה חסר לי...
לא מבינה את עצמי לאחרונה,
מתבצרת מאחורי חומות גבוהות,
לא נותנת לאף אחד להתקרב יותר מידי,
והרי הנפש זקוקה ליד חזקה ומכוונת,
ממה אני שוב מפחדת?
עוד מעט הגורים חוזרים מהיום הראשון,
מוזר כמה סימלית השנה הזאת...
הבן הגדול מתגייס, הבן השני בי"ב מסיים תיכון, הבת הקטנה מסיימת יסודי...
התחלה וסוף בשנה אחת...
הולכת להנות מדקות אחרונות של שקט...
שבוע טוב
💜
ערב במרפסת...
הרוח הקרירה של הערב כבר התחילה, וחום היום כבר יורד...
הגורים הצטרפו אלי למרפסת, הם צמודים אלי היום, כאילו מחר אנחנו נפרדים לנצח...
השבועיים הבאים הולכים להיות קצת קשים מבחינה רגשית... כבר מרגישה שאני עצבנית יותר... חסרת מנוחה... זה התחיל כבר מזמן אבל עכשיו זה מתעצם... יום ההולדת של המלאך שלי מביא איתו הרבה תחושות בעיקר של כעס עצב ותסכול...
מזל שהגורים סביבי, הם כל יום מזכירים לי שבחרתי בחיים...
הולכת קצת להציק להם ולהיות דביקה כמו שאמא יודעת...
שבוע טוב
💜
שניה לפני שנ"צ של שבת...
כל האורחים התפזרו בתיאום עם הגודש שהרגשתי כשהבית התמלא ברעש...
אני אוהבת אנשים ולארח ולהתארח (יותר) אבל כשזה נוגע למשפחה שלי, ולא משנה כמה אני אוהבת אותם, אני מסוגלת לספוג אותם בכמויות רק בחגים...
היום היה קצת יותר מידי בשבילי, לא עזרה הסטלה, לא עזר שברחתי מידי פעם לשקט שלי, פשוט לא יכלתי להכיל יותר מידי אנשים...
הראש בכלל לא היה פה...
הראש היום יושב אצלי בכוס ומשם מחלק פקודות...
אני רוצה לאונן את עצמי למוות, אבל שבת, הגורים בבית ולי אין פרטיות... (שאני אגיד תודה שהם הסכימו להוריד ווליום כי בקשתי לנוח שעה)...
שוב הצורך בלהרגיש את הגוף שלי מתפרק מעונג מהול בכאב, אף פעם כמעט לא הרגשתי כך אבל הפעם ממש צריכה להרגיש זין בפה...
צריכה את השקט שנהיה לי בראש אחרי הגמירה הראשונה... כל מה שקורה אחר כך כאילו קרה למישהי אחרת... יש ציפצוף ארוך ושקט... צועקת ונוהמת, גומרת, מוצצת, נחדרת מכל חור, אבל בראש שקט, לא צריכה לחשוב, לא צריכה לפרש ולנתח, הכל ברור...
אני כותבת ומתחרמנת יותר...
ומה שהולך לי בראש בכלל מטורף...
חייבת שנ"צ
ראש אחרון...
💜
ליל שבת...
שקט בבית ובחוץ...
המיינד מעורפל מהירוק שהזרמתי לתוכי כל היום...
מנסה להעביר את היום בלי מחשבות מרובות...
דווקא בסוף שאני נשארת בבית כי הבטחתי להראות נוכחות כשכל המשפחה תתאסף מחר לקראת תחילת שנת הלימודים החדשה,
דווקא עכשיו בא לי לצאת...
בא לי יער בלילה...
בא לי סטלה ביער, עם זיון מטורף, וצעקות ונהמות וגמירות...
ויד חזקה... ומילים מחרמנות...
ואוףףף....
וחברה רצתה לנסוע להזרק סופ"ש בכינרת...
עוד נס... עוד ראש...
האוויר הקריר על הגבעה מרגיע קצת את הצורך...
סופ"ש מפנק
💜
שישי בבוקר... אני לא עובדת היום ואני מרגישה את הבוקר מזדחל לו באיטיות כמו ההרגשה שלי...
סופ"ש של מחוייבות משפחתית...
סופ"ש אחרון לחופש הגדול ואני הבטחתי לבלות אותו עם המשפחה המורחבת...
אבל הייתי מעדיפה להיות במקום אחר...
עטופה בחיבוק מוחץ...
מרגישה איך השקט שלי מתחלף בסערה...
מרגישה את הדם מתחיל לבעבע בתוכי...
עוצמת עיניים מתמכרת לעוצמה...
במבט לאחור... בתוך כל הבלאגן של התשוקה והליכלוך של הזיון אני מוצאת שקט...
אני שומעת את עצמי צועקת ונוהמת, מרגישה את עצמי רועדת, מתפוצצת...
בזיכרון שלי יש רק שקט, שקט רגוע, שלם...
הבית מתעורר... חוט המחשבה נגדע בגלל גורים שמחפשים את אמא... גורים גדולים אבל צריכים לראות שאמא פה...
קפה וסיגריה במרפסת עם הגורים כדי לפתוח את הסופ"ש נשמע מדהים עכשיו...
בוקר טוב
💜
לילה שקט בחוץ...
אוויר הרים קריר נכנס מהחלון הפתוח...
תמיד נעים בלילה בסוף הקיץ...
אחרי עוד וויכוח חסר משמעות עם האידיוט, ואחרי שהבנתי שלא משנה כמה פעמים אני אחזור על עצמי, הוא לא יקלוט בחיים כמה הוא אפס, אחרי כל הערב המבאס הזה, החלטתי שאני מתרחקת מגברים, די, לא מסוגלת לחשוב על עוד גבר בחיים שלי שישחק משחקים ובסוף יתגלה שהוא אידיוט...
כל פעם שהוא מוציא אותי מאיזון כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה: איך אני הורגת אותו באיטיות עם הכי הרבה סבל...
לא אוהבת לצאת ככה מאיזון בגלל איזה אידיוט מצוי, לצערי לאידיוט הזה יהיה לי קשר כל החיים...
סוגרת את היום הזה מותשת נפשית ורגשית...
נס אחרון... קססה אחרונה...
לילה טוב
💜
(בגלל שנגמר המנוי לא יהיו יותר תמונות בבלוג)
עברה עלי שבת שקטה...
הרבה עישונים, הרבה שינה, הרבה מחשבות...
שעות של ישיבה במרפסת ברוח הקרירה...
נמצאת בצומת דרכים ולא יודעת מה להחליט, כל החלטה, כל דרך בה אבחר, תקבע הרבה על העתיד שלי.
החלטתי לא להחליט היום כלום...
כל כך מסטולית היום שעדיף לא להחליט כלום שמחר בטוח אחליט אחרת...
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב, אבל אני מרגישה שאני לא מוצאת את המילים להגיד הכל...
עוד ראש, עוד נס...
אולי יותר מאוחר אסדר את המילים...
שבוע טוב
💜
בוקר של מחשבות...
הרבה דברים קורים איתי לאחרונה,
אבל הדבר שמעסיק את המחשבות שלי הכי הרבה בימים האחרונים זו השאלה "האם אני מנוהלת ע"י הפחדים שלי?"
אני לא מפחדת מפתיחות, נפשית, פיזית, מנטאלית,
לא מפחדת לדבר ולהגיד כל מה שאני מרגישה וחושבת...
אז למה אני מרגישה פחד בתוכי? מאיפה זה נובע?
הכי מפחדת להפגע שוב, מפחדת לחוות שוב את הכאב הזה בלב, בנשמה...
מפחדת... שונאת לפחד!
ואז צצים להם פחדים נוספים, מציפים אותי, משתקים ומשתיקים, והצורך לברוח, להתחבא, להעלם, מתגבר, וחוסר הבטחון בעצמי צף ועולה בעוצמה,
אני רק רוצה להרחיק את כולם, לא להרגיש כלום...
המחשבות בראשי נעות כמו ברכבת הרים מטורפת,
חוטי מחשבה נקטעים ונשזרים בחוטי מחשבה לא קשורים למחשבה הקודמת,
אין שקט רק יותר כאוס...
עוד נס במרפסת,
להתענג על עוד כמה רגעים של קרירות הבוקר...
💜
שבוע אחרון למנוי...
נראה שתצטרכו להסתדר בלי התמונות שלי...
בעצם בזמן האחרון לא העלתי תמונות כך שזה באמת לא כל כך משנה...
שישי בצהרים... נס... ראש... שקט...
💜
