יומן חלל

החללית מתעוררת...

כמו כל בוקר אני מרשה לעצמי "להתעורר" רק כשאני יוצאת מהמיטה, מכינה לי נס, וממלאת את החלל בענן ירוק...

אני יודעת מה עובר עלי בשבועות האחרונים,

אני פשוט מפחדת להגיד את זה במילים...

זה שוב יהפוך לאמיתי מידי, כואב מידי,

אין עוד מקום בתוכי לעוד...

מערפלת את המיינד,

שואבת את עצמי לעולם של שיכחה,

מתכוננת לעוד יום בו אני מנסה להדוף כל רגש שלילי,

לחייך כדי להסתיר את העצב...

נשימה עמוקה,

עוד קצת וסופ"ש מגיע...

💜

לילה, והחללית שקטה...

גם בתוכי יותר שקט...

הבנתי שאני צריכה להתרחק, 

לפעמים כל מה שצריך זו בעיטה קטנה לראש כדי שדברים יקלטו...

אז הבנתי! 

אני אמשיך לשמור על השקט שלי...

גם אם אמשיך לא לישון כל לילה,

לא אתן לשדים לגרור אותי למטה...

המסע נמשך,

הרעב גובר,

לא מתפשרת,

לא מוותרת,

הצורך כמעט כואב...

גם הלילה אפנטז על ידיים גדולות שעוטפות...

אנסה לחוש את החום והבטחון...

גם הלילה אבין שכבר שכחתי מזמן,

איך זה מרגיש לחבק כל הלילה,

להרדם מסופקת ומאושרת...

גם הלילה לא אלך לישון...

💜

אם כלום לא הולך

עצרי לרגע

קחי נשימה עמוקה

וחשבי מסלול מחדש

תמיד נמצא את הדרך

אם לא נאבד תקווה

אז עצרי לרגע

עד שליבך יפעם

בקצב אחיד עם נשימותיך

אם כלום לא הולך

סימן שזה לא הכיוון

הכיוון הנכון יופיע

הסערות ירגעו

תגיע השלווה

עצרי לרגע

גם לך מותר

להחסיר פעימה...

💜

(נכתב לפני שנתיים... כל כך מתאים להיום)

צריכה לעצור את רצף המחשבות...

זה לא עוזר שהחללית בשיוט סופ"ש...

עד כמה נמוך הנפש עוד תרד עד שהיא תרצה לעלות שוב?

למה אין לי מה לעשן כדי לערפל את הרגש ולסתום למחשבות את הפה?

שבת בבוקר...

יום קשה עובר על כוחותינו...

רק רוצה שקט....

💜

לפעמים יש ימים שאין לי הרבה מה להגיד בהם... 

והלילה אחרי משמרת של 13 שעות רצוף, מרגישה מעוכה...

אז בשביל הצומי... (וגם בשביל סת')

קבלו תחת...

(הושמד)

לילה טוב

💜

שוב מתעוררת מוקדם מידי...

ודווקא כשחייבת לישון טוב ישנה מקוטע וחסרת מנוחה...

יש כל כך הרבה חוסרים בחיי ואולי הם מה שמונע ממני לישון טוב..

הכי חסר לי גבר, לא רק בשביל זיונים ( למרות שעכשיו עם החרמנות שלי גם דלי קרח לא יעזור)

זקוקה לבטחון הפנימי והרגיעה שמגיעה עם קשר טוב,

חסר לי מישהו שארצה לספר לו הכל, שרק המחשבה הכי קטנה עליו תעלי חיוך כל שפתי...

מישהו שידע להכיל את כולי, מהחיוך הכי קטן, עד לבכי ודמעות תנין...

רוצה להתעורר כל בוקר עם חיוך אמיתי (לא כזה שאני לובשת עם מסכה, כי פשוט קשה לחייך בזמן האחרון).

וכן רוצה זיון חזק, שכל נגיעה בי למחרת תכאב ותזכיר לי את הידיים והזיין שפילחו את גופי והשאירו חותם עליו...

חרמנות בוקר... (רק שלא יגיעו היום גברים לטיפולים, אני לא אעמוד בזה...)

בוקר טוב

💜

שבוע חדש מתחיל עם כוחות מחודשים...

תובנות חדשות, והחלטות חדשות...

ההתרסקות בסופ"ש שוב הבהירה לי כמה החיים שבריריים, איך בשניה הכל משתנה...

אז אחרי שבועות בהם הייתי בטוחה שאני טייסת אלופה, ושלמדתי את כל התימרונים, התרסקתי מפגיעה שהגיעה ממקום לא צפוי...

היום אוספת את השברים, מנקה את האבק, ומתכוננת להמשך המסע...

כל זה לא קרה לבד, לבד לא הצלחתי לראות את האור, שני אנשים מדהימים שנכנסו לחיי לאחרונה היו לצידי, עזרו לקום, נתנו מקום לפרוק, ועזרו לאסוף את הרסיסים, היא מדהימה, אישה מלאת נתינה, פשוט הייתה, מעודדת מחבקת, פשוט נדירה... הוא, אין מילים לתאר אותו, בכל פעם שאני מרגישה שאני נסחפת, טובעת, מתרסקת, הוא פשוט יציב כמו תורן, מנווט אותי לחוף מבטחים, מכוון אל האור, ויודע לתקן כמה תקלות בלי חלקי חילוף... איש נדיר עם לב ענק... תודה תודה תודה!

עוד קצת וחוזרת למסלול מחדש...

שבוע טוב

💜

כבר לפנות בוקר ואני לא מצליחה להרדם...

כל כך קשה לי להרגע בעצמי...

כבר מותשת מלבכות...

כבר עייפה מלכעוס... 

כל כך מאוכזבת שאין לנפש מנוחה...

ואני זקוקה לחיבוק אמיתי...

למילים מנחמות...

ואין מאיפה לשאוב כוחות...

התרסקתי למיליוני רסיסים...

💔

והחור שנפער בנשמה רק נהיה גדול ושחור יותר...

והכוחות אוזלים...

והחשק נעלם...

המסך יורד...

איזו אישה טיפשה אני בחיי...

עדיף למות מלחיות ככה...

מנסה להבין...

מנסה...

ולא מצליחה...

יש דברים שכנראה ישארו כחידה...

מכניסה את עצמי ל"מוד סופ"ש" 

מקרקעת את החללית...

מקרקעת את הגוף והמיינד...

בסוף השבוע הזה לא אתן לשטויות לפגוע בי...

קניתי אלקטרה חדשה... גדולה! צבעונית! כזו שאין מצב שתעוף לי מהיד... יש לה שלושה מצבי שאיפה ואני נהנת לשחק איתה... 

יש לי סופ"ש ארוך להתפנק עם עצמי... איזה כיף!

מחשבות חיוביות...

שבת שלום

💜