פעם חשבתי שיש לי "תקרה נמוכה", כי ככל שכיוונתי גבוה יותר הגעתי עד נקודה מסויימת שחשבתי שהיא התקרה, או שהתרסקתי כדי להתחיל הכל מההתחלה, אבל נקודת ה"שיא" נראתה לי אותה נקודה תמיד.
בשנה האחרונה הסרתי המון דברים שהסתירו לי את האופק, הסיתו את תשומת ליבי, וגרמו לי להרגיש "שהתקרה" שלי נמוכה, נכון זה הפך אותי לקצת יותר מרוחקת, שקטה, אבל זה לא באמת ככה, כי אני מרוכזת, ממוקדת, זה רק נראה או מרגיש מהצד כמו ריחוק...
למדתי להסתכל גבוה, לראות רחוק, להבין שכדי להשיג את מה שאני רוצה וצריכה רק הייתי צריכה להרים מבט, להתמקד, ולעשות!
בתקופה של שינויים הכי קשה לעמוד במקום ולחכות, וכאחת שיש לה בעיה בדחיית סיפוקים, אני כבר רוצה להיות "שם" אחרי הכלללל, אבל, כרגע הכי חשוב לחכות, דברים גדולים נולדים לאט...
היקום ממשיך לשלוח לי סימנים שאני בדרך הנכונה, דברים קטנים שממש הייתי צריכה שיסתדרו מסתדרים מכיוונים מפתיעים, ואני אוהבת הפתעות! או שפשוט הציפיות שלי מכולם הן אפסיות כך שתמיד אפשר להפתיע אותי...
מכירים את התחושה שאתם חייבים לספר למישהו משהו שעובר עליכם אבל מפחדים לפתוח את הפה שלא במקרה יתברר שזה חלום? אז משהו כזה בערך...
אני חושבת שהגיע הזמן ל...
נס ענק! וראש מרגיע...
ערב טוב
💜
