יומן חלל

הזמן מאבד מצורתו כשנמצאים בחלל...

השחור שמילא אותי נמצא כעת סביבי...

לפעמים המחשבות מתערפלות, ותחושה של בין ערות לשינה, הזיות זמניות או חלומות בהקיץ...

ידיים זרות עוטפות נוגעות, לרגע הן שם והנשימה נעצרת...

העיניים נפתחות...

שחור עוטף...

מחסור באור יכול לתעתע בנשמה...

מחכה לאסטרואיד הבא שיקרא בדרכי... 

צריכה להתרסק קצת ולנוח...

עדיין לא בדקתי כמה חמצן נשאר לי...

זה משנה בכלל?

הזמן מתעוות,

הנשימה רדודה...

מפריחה עננה ירוקה לתוך המחשבות, מפזרת בהן קצת שקט... 

לא מצאתי עננים בחלל...

בא לי לשבת על ענן...

עכשיו אפשר חיבוק?

💜