יומן חלל

החללית ממשיכה במסעה...

אני כמו צופה מהצד כשהזמן והמרחב מאבדים צורה ומשקל...

כבר לא מנווטת לכיוון מסויים מניחה לחללית לשייט...

בליל המחשבות והרגשות שמציפים בכל פעם שהבדידות מרימה ראש, גורמים לי להיות חסרת מנוחה, ואז השהייה בחללית הופכת לבלתי נסבלת... 

אני אוהבת להיות לבד... אני נהנת מחברת עצמי ולרוב לא משעמם לי... 

אבל כשהלב מרגיש בודד, כשיש בו געגוע, הגוף נהיה חסר מנוחה, ושום מקום לא מספק, והחללית הופכת לקטנה וצפופה, או גדולה מידי מדגישה את הבדידות בכל דרך אפשרית...

אני מחפשת מקום לעגון בו... מקום בו המסע לא יפסק אלה מקום מבטחים שכל דרך תוביל ממנו ואליו...

חולמת בהקיץ...

ממלאת את החללית בעננים ירוקים...

מעיפה מחשבות טורדניות...

עדיין מתגעגעת...

💜