יומן חלל

שישי בלילה,

היא שוכבת במיטתה,

הבית חשוך, 

המחשבות נודדת,

ידייה מטיילות על גופה בריפרוף כאילו מלטפת את עצמה בלי ששמה לב לכך, היא שקועה בקריאת סיפורים מחרמנים, וידייה נעות כאילו מעצמן...

ההודעה שנכנסה באותו הרגע הקפיצה אותה והוציאה אותה מהבועה בה שקעה...

השעה הייתה מאוחרת, ולמרות ששישי בלילה היא התפלאה, ההודעה הייתה ממנו, רק השם שלו גרם לליבה להגביר את הקצב, היא קוראת את המילים ושמה לב שאינה נושמת...

היא עוצרת, היא הרי כועסת, היא בשלב של הרחמים העצמיים ואין לה חשק לתת מעצמה לאף אחד, במיוחד לא לו! היא כועסת עליו, והיא אוהבת אותו, ושונאת אותו, ונמסה לרגליו...

תוך שעה היא כבר מוכנה, זה היה ברור לה שהיא לא מסוגלת להתנגד, הגוף שלה מדבר בשבילה, והגוף שלה צריך אותו!

היא מנסה לערפל את המיינד קצת, היא יודעת שהכעס שלה בשבוע החולף יהפוך לסימנים שחורים על גופה, היא יודעת שהדמעות האמיתיות עוד לא התחילו לרדת, גם לא מולו...

הכאב שהוא מעניק לה, והיא סופגת בשקט, אינו משתווה לכאב שבתוכה, בפנים נמצאות הדמעות הגדולות, אלה שמתחברות לכאב התהומי...

עוד ראש, ועוד אחד...

הודעה נכנסת... הוא הגיע...

(סתם פנטזיה... יש לה המשך...

יער... קשירות... גמירות... )

💜