שבת בבוקר...
איך דברים משתנים אצלי לפעמים בשניות...
שוכבת על ספת העור הענקית בסלון הענק בבית שלו, ומנסה להבין איך שוב אני פה...
אתמול בלילה בזמן שאני מתעסקת באיך להתמסטל יותר, (האנרגטית נסעה לסופש, והגור (המעצבן) נסע לחברה), אני מקבלת הודעה,
- "לילה טוב"
- "מה עושה?"
ואני, לוקחת נשימה, עונה בנימוס, קצת מרוחקת...
- "לילה טוב"
- "קצת עסוקה, למה?"
הוא בלי להתבלבל קבע
- "שעה אני מגיע לקחת אותך"
ואז אני התבלבלתי!
מה שעה? איך שעה? כולי סטלה, במיינד שלי כבר התכוננתי לסופ"ש לבד, לא בא לי, כן בא לי... לא יודעת...
פתאום בלי להבין כתבתי לו
- "שעה וחצי, אשלח הודעה כשאסיים להתקלח"
הייתי חייבת מקלחת טובה, לנער מעלי קצת סטלה, ולהבין מה בדיוק קרה פה הרגע...
אחרי שעתיים כבר מצאתי את עצמי שותה איתו קפה, מעשנים ג'וינט, ומדברים וצוחקים כאילו לא קרה כלום...
בין שאכטה ללגימה, הוא לוחש לי כמה התגעגע,
בין חיוך למבט, הוא נוגע ברעב מודחק,
כשעובר מאחורי ופתאום מחבק, צמרמורת של עונג עוברת בי, ואז הוא לוחש כשהוא נושך את צווארי, "כמה שאני חרמן עליך", וחוזר לשבת מולי נותן לי לצלול לתוך עיניו הירוקות, מהפנט אותי שוב אליו...
ועכשיו בוקר... הוא ישן...
ואני עוד לא מבינה, איך הכל השתבש לטובה...
שבת שלום
💜
